נולדה 30.05.1970 כ”ד אייר תש”ל

נפטרה 20.02.22 כ”א אדר א’ תשפ”ב

טלי גלמן: נגה אהובה שלי, חברה ואחות לחיים – זה היה מסע חיים שהגיע לסופו מוקדם מדי. זכיתי להיות בחלקו קרובה אלייך ושותפה לחוויות רבות ומשמעותיות, ובהמשך ליוויתי אותך בהתפעלות, הערכה עצומה ואהבה שרק מי שחלקו את הילדות המופלאה שלנו בקבוצת “צופית”, יכול לאהוב. מודה לך על היותך וכואבת כל-כך את לכתך.
נוחי לך.  מגיע לך.

אחרי הכל את שיר,
לא עוד בשר ודם,
לא עוד אישה חיה,
אבל את שיר קיים.

והוא עטוף מילים,
מילים ומנגינה,
וקצב מסויים,

אחרי הכל – את שיר קיים.

גל תמיר: כשארזתי את התיק לפני הנסיעה, ארזתי חולצה מכופתרת שחורה.
את הדברים שאומר עכשיו, לא אומר עבור נגה. היא כבר יודעת. אומר אותם עבור הקהל שנאסף כאן;
דעו שהטבעות הרבות שהניעה גדלות ומתרחבות וכן ימשיכו.
דעו שהיתה אשת רנסנס אמיתית, שנגעה בכל וברבים משניתן לספור.
דעו שהייתה אשת חינוך וידע ויצירה ותרבות, שבכוחה ניצתו משאלות
לכדי מימוש והשראה וחלום לכדי יש.
דעו את תשוקתה לחקר ולפענוח אל לב לבם של דברים ואת תשומותיה
השמורות ליודעי ח”ן.
דעו שהיתה תאוות חיים ושטרפה כל רגע ורגע וכל הזדמנות שנקרתה לה.
דעו שהיתה לנו אם ואחות ומשענת וחברה ובת ונכדה.
דעו שהיתה אהובתו הנדירה של איש ושידעה אהבה גדולה.
דעו שבכל ימיה, אף עד הדקה האחרונה, הלכנו עמה ועטפנו בחום, ברכות ובעדנה.
דעו שיחד שנינו שרנו, כמעט ללא קול, בניד שפתיים, את שירה.
דעו שגם בחלקכם נפל החסד המופלא, לשטוף בנגה זוהרה.
ודעו שדבר מכך לא היה לשווא.
כשארזתי את התיק לפני הנסיעה, ארזתי חולצה מכופתרת שחורה. להזכיר לכם. היא כבר יודעת.