נולד 29.05.1937 י”ט סיון תרצ”ז נפטר 28.05.2021 י”ז סיון תשפ”א
אבא – איתן שרייבר – סיפור חיים
אבא נולד ב-1937 במושב גבעת חן, אח קטן לשושנה הבכורה ולאריה. הוריו ישראל שרייבר ושולמית בלאט, שניהם מאזור לבוב בגליציה, הגיעו לארץ במהלך שנות העשרים של המאה הקודמת. השנים הראשונות לחייו של אבא לא היו פשוטות. כשהיה בן שנתיים איבד את אמו הצעירה. המשפחה התפרקה, ואיתן הקטן “נדד” בין משפחות ומטפלים שונים.
פרק חדש נפתח בחייו כאשר בגיל תשע, עבר לחיות אצל דוד מרק ודודה צביה בעין המפרץ, שם מצא אבא בית חם ויציב במשפחתם, ובתנועה הקיבוצית שאהב ובה המשיך כל חייו. הוא הצטיין בספורט ובני הדודים מעין המפרץ היו לו כאחים.
לאביו של אבא נולדו שלושה ילדים נוספים – יונה, דני וניצה, וכל האחים, למרות הנסיבות הקשות בהן גדלו ואולי בזכותן, שמרו על קשר ותמיד דאגו זה לזה.
לאחר שסיים את המוסד החינוכי בעין המפרץ, אבא התגייס לצבא, שירת בנח”ל ואחר כך כקצין בשריון. הוא לחם במבצע קדש, במלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור, שירת שנים רבות במילואים בשריון ולאחר מכן בפיקוד הגנה מרחבית באזור הקיבוץ.
בצבא פגש אבא את אימא-אילנה מרחב מקיבוץ תל עמל, שהפכה לבת זוגו לשנים רבות ומאושרות. אחרי הצבא התחתנו והקימו את הבית והמשפחה שעליהם חלמו, גידלו אותנו הבנות – שולמית, מירב, מיכל, תמרה ונעמה, והיו חברים מסורים בקהילת הקיבוץ.
תמיד ידענו שההורים שלנו עובדים בתפקידים מרכזיים ומוערכים, וגם שבקיבוץ, יום אחד אתה מנהל, ולמחרת מגיש בחדר האוכל. כי כל עבודה מכבדת את בעליה.
אבא עבד שנים רבות בענפי הקיבוץ החקלאיים, בבקר ובלול. תוך כדי כך מילא תפקידי מרכז משק, ומזכיר קיבוץ מספר פעמים. כשהחליט הקיבוץ להקים את מפעל נירעותק, נרתם אבא למשימה והיה אחראי על משאבי אנוש בצוות ההקמה במפעל. לאחר ההקמה עבד במפעל כמה שנים כמפעיל מכונה.
בנוסף לעבודתו המסורה בקיבוץ, היה אבא פעיל בקיבוץ הארצי בתקופות שונות. אנשים רבים בתנועה זוכרים אותו לטובה מפעילותו בחטיבה הצעירה ולאחר מכן במחלקה הפרסונלית. מאוחר יותר היה יושב ראש ועדת הביקורת של הקיבוץ הארצי. אבא היה איש עדין וצנוע, אך תמיד ידע להשמיע את קולו ונלחם על מה שהאמין בו.
בשנת 1994 חל משבר גדול בחיינו ובחייו של אבא, עם מותה של אימא בפיגוע. אימא הייתה אהובה על כולם, אשת מקצוע מוערכת, חברה טובה, וכמובן בת זוג נפלאה. לעולם לא נשכח אותה, את אישיותה הנעימה ואת פניה המאירים, נשמח על החיים שהספיקה לחיות ונצטער על מה שנגזל ממנה, מאבא ומאיתנו.
לאחר מותה בחר אבא לשנות כיוון מקצועי, עבד כמבקר במפעלים האזוריים ואחר כך בקיבוצים שונים.
אבא לא וויתר על הסיכוי לאושר ולאהבה, ומצא זוגיות חדשה עם מירי אור, חברת קיבוץ בית זרע, עמה חי חיים מלאים וטובים בין שני הקיבוצים. ביתם הנעים בניר דוד היה שנים רבות בית לכולנו.
לאורך השנים הצטרפו למשפחה בני זוג ונכדים. אבא היה סבא אוהב ואהוב לנכדים עמית, ענבל ועופרי, קאיו וסומה, ג’ולי, מאי ואלמה, ואפילו זכה לנינה – איילה.
בשנים האחרונות התמודד אבא עם מחלה קשה שהלכה והחמירה. גם כאן הוא ידע להמשיך וליהנות ממה שיש וניתן, לשמוח בדברים הפשוטים של החיים, ביקורי משפחה ונכדים, מכתב ותמונות מהבנות שבחו”ל, נופי הקיבוץ היפים ואוכל טעים.
בשנה וחצי האחרונות היה אבא בבית הבריאות, שם זכה לטיפול חם ואוהב, ושם גם נפטר בשלווה.
אבא – נתגעגע אליך מאוד – כל הזמן – באהבה רבה.
נוח על משכבך בשלום.
