(07/05/1942 – 24/07/2020) ( כ אייר תש”ב – ג אב תש”פ )

הסיפור של סבא דני

סבא שלי – דנקו ליפקוביץ (שיפוני) / כתב: מאור ויטמן, הנכד של דני

סבא שלי נולד במאי 1942 בעיר וינקובצי אשר ביוגוסלביה (קרואטיה כיום), בן ראשון להוריו:

רודולף וורה. רודולף היה רופא מנתח בבית-החולים בעיר זאגרב ואימו ורה הייתה אחות באותו בית-חולים.

עם פרוץ המלחמה פלשו הגרמנים ליוגוסלביה והחל פינוי גדול של היהודים למחנות.

אבא רודולף שכנראה הבין מה קורה החליט לנסות להציל את הבן התינוק שלו מציפורני הנאצים וביקש מהאחיות הנזירות שעבדו איתו בבית החולים להסתיר את בנו במנזר סמוך לעיר זאגרב כיוון ששם היה ידוע שכומר המנזר מסתיר ילדים יתומים.

כך, בגיל 3 חודשים בלבד, הופרד דנקו מהוריו והועבר למנזר.

יותר לא ראה סבא שלי את הוריו. כעדות למשפחה המאושרת שהם היו, לזמן כה קצר, נותרה תמונה אחת בו רואים את ההורים, רודולף וורה, מחייכים ואוחזים באהבה רבה את תינוקם, את סבא שלי.

הוריו נשלחו למחנה ההשמדה יסנוביץ, שם נרצחה אימו.

אביו, רודולף, שהיה רופא נחשב הושאר בחיים כדי לעבוד בשביל הנאצים, אולם הצליח לחבור לקבוצת אסירים במחנה ויחד איתם לברוח אל היערות, שם הצטרף לקבוצת פרטיזנים.

עד היום איננו יודעים בוודאות מה עלה בגורלו.

סבא שלי הוסתר במנזר לכל שנות המלחמה ונשאר שם גם לאחריה, 8 שנים הוא שהה במנזר ואנו כמעט ואיננו יודעים דבר ממה שחווה שם כיוון שהוא הדחיק כל זיכרון וחוויה מתקופה זו.

סבא שלי הועלה ארצה ע”י שליחים מהארץ בשנת 1950, העבירו אותו לקיבוץ תל-עמל (ניר-דוד כיום) ומשפחת שיפוני, מתלא ויצחק, אימצו אותו למשפחתם והעניקו לו בית חם ואוהב. עם הגיעו ארצה הוחלף שמו מדנקו ליפקוביץ לדני שיפוני.

סבא שלי שלא ידע בכל תקופת ילדותו מהו יחס של חום ואהבה, שלא זכה לחום אימהי וחיבוק אבהי, הצליח להקים משפחה משל עצמו בישראל, הוא נישא לתמי ויחדיו הולידו 4 ילדים ואימצו נערה בודדה שהגיעה מצ’ילה.

5 ילדים יש לסבא שלי 16 נכדים ונין אחד. ואנחנו כולנו ההוכחה הניצחת שלו, ההוכחה היום-יומית להמשך החיים ולהמשכיות המשפחה שלו.

לימים, בהיותו כבן 70 נסע סבא דני למסע שורשים בקרואטיה, במהלך המסע הגיע לאותו מנזר בו היה במשך 8 שנים מחייו, נרגש מאוד חפן בידו אדמה מהמקום והניח על פסל הכומר המוצב במקום, הכומר שהחביא אותו ובכך הציל את חייו, הכומר אשר זכה לימים בתואר: חסיד אומות עולם.

בספר הזיכרונות שנמצא במנזר כתב סבא שלי הקדשה:

“תודה לכם אנשים קדושים. לפני 70 שנה הצלתם אותי, תינוק יהודי, וסיכנתם נפשותיכם. עומד אני היום, סוגר מעגל. תודה! סוף סוף אני יכול לבכות, לבכות מאושר.”

יהי זכרו ברוך!