נולד: 23.10.1955 ז’ חשון תשט”ז

נפטר: 22.4.2023 א’ אייר תשפ”ג

גברי איכנוולד – לזכרו  של ירון
(הספד בהלוויה, 24.4.23)

ירון, קשה לי לחשוב שאתה כבר לא כאן, זה לא הגיוני ולא מתאים, במיוחד לאדם שבדרך כלל נמצא בכל מקום.
חברי היקר, אני מכיר אותך מאז ומתמיד, מהיום שאני זוכר. היית תמיד קרוב וחבר.
אתה ידעת לחלום חלומות שרבים מהם הגשמת, ולא הפסקת לחלום  גם בזמן שהמחלה ריתקה אותך למיטה. חלמת איך ייראה הטיול הבא ואיך תסתדר במצב החדש שלך ברכב המיוחד שתסדר. הייתה לך מחשבה לא שגרתית  וראית את הדברים המתרחשים בעולם  שסביבנו אחרת ושונה מאחרים, והיית  שלם עם עצמך בהחלטות שלך, זה היה היופי שבך.
הייתי קורא לך צדיק נסתר. כשהיית שואל: “למה?” אמרתי לך: “מאחר שבכל פעם שנסגרה עליך דלת, היה נפתח לך שער לדרך שהטיבה איתך יותר.”  והייתי בטוח שגם הפעם תצא מזה  ותמצא את הדרך שלך להתגבר על המצב.

כל הילדות בקיבוץ היתה בשבילך מרחב פעולה יפה וגדול: הפרות והסוסים, טיולים במרחבי המעיינות, מפעל המתכת שתמיד היה שם משהו שעניין אותך, איסוף האופנועים ותיקונם.
אהבת את העמק ואהבת את הטבע. ואני אהבתי את שיתופי הפעולה שלנו ואת החברות שנולדה בילדות המוקדמת ונמשכה לאורך כל השנים.
היית אדם מיוחד, טוב-לב ותמיד מוכן לעזור למי שצריך עם חיוך ושמחה על ההזדמנות לעזור. אם מישהו  נתקע בשדות בבוץ, היית תמיד זה שמוכן ונמצא שם לחלץ, בלי  לבקש דבר.

עם החשיבה השונה שלך תמיד היית עצמאי, תמיד מחליט רק עם עצמך ולבד ולא חשוב מה יעצו לך חברים. הייתה לך מערכת לומדת-שואלת: שואל אנשים, שואל חברים, ובסוף מחליט לבד ושונה.

אני זוכר משהו שאפיין אותך במלחמת יום הכיפורים. בשבת חזרנו מהרי אפרים וישבנו כל הבנים בצריף של שמוליק אברהמי ממנו ראינו את האוטובוסים מתמלאים בחברי קיבוץ שיצאו למלחמה. עוד אנו בוהים במתגייסים, אתה אמרת:  “טוב, מעכשיו אנחנו ננהל כאן את הכל.” ובאמת, עבדנו בקיבוץ בכל עבודה, ואתה, שהיה לך רישיון ג’ (נדיר לאותה תקופה), היית מוביל את העופות עם הדודג’ בלילה, ובבוקר חוזר לדסקס ולזרוע את השדות לקראת הזריעה. כך עד שחזרו החברים הלוחמים.
התכונות האלה הביאו אותך במעלה הדרך לאחר עבודה רבת שנים במדגה, להוביל ולנהל את השמירה על בריכות הדגים, השדות והמטעים  מחיות בר וציפורים במשך 21 שנים. תמיד כשנסעתי אתך ברכב בזמן העונה, זה נשמע כמו מלחמה שלמה שאתה מנהל במרחב, ומזיז בקשר כוחות שייפגשו עם השקנאים הסוררים. הבנת איך הציפורים פועלות ואיך ניתן להרחיקן מהבריכות בשכל ובכמה שפחות פגיעה בהן. אהבת אותן וידעת להפעילן.

לכל אורך השנים היינו נפגשים ומטיילים בעמק  כמו שהיינו עושים כשהיינו ילדים. פוגשים ביופי המיוחד הזה שכל כך אהבת, שבכל עונה הוא נראה מקום אחר. וכך היית אומר לי  לאחר ירידת הגשמים הראשונים: “גברי הגיע הזמן לטייל, ההוא עם המכחול  הירוק, עבר בעמק.”
הטיולים הפכו למסורת וב- 20 שנה האחרונות היינו קבוצת חברים שיוצאת לטיולים בהרים  של אירופה ואתה כמובן היית הרוח החיה והנוהג ברכב, כמו כאן בעמק, ביד בוטחת  ובניסיון של שנים.

קשה לחשוב  שאתה איננו. ידעתי שהמצב לא קל, היית כבר קרוב לחצי שנה בין בתי חולים לשיקום, ובכל הזמן הזה הייתה אילנה צמודה אליך במסירות אין קץ והילדים עוזרים לצידה. זכית להקים עם אילנה  משפחה נפלאה. ביום שישי  עוד ראיתי אותך וכבר היית מאוד חלש. אבל בכל זאת היה לך מאוד אכפת  מה יהיה במדינה לאור איום ההפיכה.
ועכשיו, כשאתה כבר לא סובל, אתה בטח עובר ביעף לראות שהכול בסדר, נהנה מחילוף העונות בעמק, ומהמים הזורמים. וגם מסתכל עלינו כאן. ויש לך בטח מחשבה אחרת על המצב.

נוח בשלום חבר יקר.
מתגעגע אליך כבר.
גברי