(21/08/1913 – 08/12/1981) ( יח אב תרע”ג – יב כסלו תשמ”ב )

מיצ’ק עדן (שיינווטר) נולד בעיר טרנוב בגליציה להוריו אנה וזאב ולו אח מבוגר ואחות צעירה. המשפחה היתה ציונית. האב עסק במסחר ומצבם הכלכלי היה טוב. האם נפטרה בגיל צעיר.
מיצ’ק למד בביה”ס הטכני הגבוה בקראקוב במשך 3 שנים. הוא היה חבר בתנועת השוה”צ מאז 1926. בשנת 1932 יצא להכשרה חלוצית של קיבוץ עלייה “מסד” ובשנת 1934 עלה ארצה בעלייה ב’ באנייה “ולוס”.
עם בואו ארצה הצטרף לקיבוץ תל עמל יחד עם חבריו לגרעין מסד.
מיצ’ק הקים את המסגרייה בנחלת יצחק ועבד במסגרייה בחיפה במסגרת פלוגת העבודה בקריית חיים שעבדה ביישור חולות. אחר כך עבר לבית אלפא ושם עבד במסגריית המשק.
עם העלייה על הקרקע בתל שוק עבד מיצ’ק במסגרייה שהוקמה שם לצרכי המשק והחברים. מיצ’ק עסק בהתקנת משאבות מים וצנרת, חימום המים לבית התינוקות הראשון ובסידור המכבסה המכנית. הוא גם התקין את הקיטור המרכזי למכבסה ולמטבח, דבר שהיה חדש בקיבוצים.
בשנת 1953 יצא לפעילות מיכון של הקיבוץ הארצי ושם, בין השאר היה חבר מערכת “דפים טכניים” – לשיפור ענפי השירות בקיבוצים.
בשנת 1955 הקים מיצ’ק את מפעל מתכת לייצור מרססים ומכסחות דשא, מפעל תעשייתי ראשון בקיבוצנו. הוא השקיע מחשבה ומרץ רב בפיתוח המפעל והקדיש לו את כל מעייניו. בשנת 1961 יצא לסיור מקצועי לשווייץ ולגרמניה ועם שובו ניתנה תנופה חדשה למפעל עם ייצור מכונות חדשות ושכלול המוצרים.
בשנת 1965 נקרא מיצ’ק להקים את בית האריזה האזורי של עמק בית שאן. אחר כך חזר לקיבוץ ועבד במטבח ותוך כדי כך שכלל את העבודה והכניס את “ההגשה העצמית” לחדר האוכל. בשנה האחרונה לחייו נטל על עצמו את ייסוד המרכולית מבחינה טכנית ועד יומו האחרון התמסר לסידורים פנימיים, כמו תמיד בהשקעה רבה, במרץ ובכושר המצאה בלתי נדלה.
מיצ’ק היה נשוי לסלה מבית אדל, עמה התחתן סמוך לבואם ארצה ושני ילדים.
יהי זכרו ברוך!