(30/12/1945 – 25/05/2015) ( כו טבת תש”ו – ז סיון תשע”ה )

אהובתי שלי – לזכר נאוה מידה ז”ל

51 שנים אנו גומאים יחד את מרחבי החיים בדרכים נפתלות ומרתקות, עליות ומורדות, פניות בצמתים. ידענו לנווט את דרכינו בהצלחה ובאהבה רבה.

היכרותנו החלה ברחבת הריקודים. שנינו אהבנו לרקוד את הריקוד הסלוני (מודרני) דאז והתמדנו בכך שנים רבות.

היית נערה שסיימה זה עתה י”ב וצה”ל סרב לגייסך מטעמי בריאות. החלטת לצאת וללמוד הוראת ציור ומלאכה. לרוע המזל כבר הייתה בקיבוץ מורה בתחום. לא ויתרת, זכית בלימודים והמשכת בלימוד אקדמי בתולדות האומנות. נהנית מאד מרכישת הידע הרב וגם זכית לחברות חדשות לכל החיים. מהר מאד השתלבת בהוראה של כיתות בקיבוץ וגם בעיר הסמוכה בית שאן. בהמשך לימדת גם במוסד החינוכי “גלבוע”. אהבת את המקצוע ואת הילדים. ברבות הימים כאשר נפגשנו עם תלמידייך, והם עצמם הורים לילדים גדולים, דאגו הם לציין בפנינו עד כמה אהבו את השיעורים שלך ושיש עדיין ברשותם הרבה עבודות מאז.

במהלך אותן שנים שילבת כישרונותיך בהפקת מודעות חג מקסימות ובקישוט חדה”א ובית התרבות להנאת כולם. השתתפת בפעילות ציבורית. בין היתר היית רכזת חינוך ורכזת תרבות.

במשפחה גידלנו 3 בנים שהיו בבת עינך ולבבך. כשהגיעו הכלות יצאת מגדרך וקבלת אותן בחיבוק גדול. היהלום שבכתר – הנכדים. לראות אותך מוקפת בהם, מרעיפה עליהם מלוא הטנא אהבה והם משיבים לך בחיבוקים ונשיקות.

לאחר שנים, התבקשה עזרתך להרחבת הפעילות במוזיאון לארכיאולוגיה שבקיבוצנו. נרתמת למשימה בחפץ לב. הקמת את אגף הנוער – הצלחה כבירה. קירבת כיתות וגנים רבים לתחום. ראו בזה חידוש והעשרה לילדים.

ברבות הימים הפכת למנהלת המוזיאון – למדת אוצרות וקירבת ציבור גדול למטמונים שהיו במקום. ערכת תערוכות רבות ונעזרת בבכירי הארכיאולוגים בארץ.

כחברה באיגוד העולמי של המוזיאונים, סיירת גם בחו”ל, סיורים שהיוו כלי עזר בעבודה השוטפת.

חלפו שנים ופרשת מהמוזיאון, אך את לא יושבת לנוח. למדת מחשבים והחילות ללמד גרפיקה ממוחשבת בבי”ס “עמל”. לימדת באופן פרטני חברים מהקיבוץ והסביבה. לחלקם נסעת לביתם או משרדם והצלחת לשחרר אותם מאימת המחשב. כשהתפנתה משרת ניהול הארכיון בקיבוצנו, נטלת את השרביט וגם פה התחלת בתהליך מחשוב כל המערכת.

אז נפל עלינו ה”אירוע המוחי” וקטע את הכול ונראה שחרב עולמנו. את לא מוותרת. את מעבירה את היכולות שלך ליד שמאל וחוזרת לצייר ולקשט, מה שלא עשית כבר שנים בגלל הפעילות הציבורית. אפילו החילות גם לגעת במחשב.

זכינו לעוד 4 שנים שהלכו והשתבחו. אהבת לטייל בקלנועית בקיבוץ וסביבו, להריח את הפרחים, לאכל מפרי הפטל שסביב הגדרות. אהבת לטייל לפארק המעיינות ונפלאותיו. כששבת מהטיולים התיישבת לצייר את שראית.

רצינו שתהיי עמנו עוד ועוד, אבל הגורל נחרץ ואת ניתקת את הכבלים ופרשת כנפיים ועפת…..

עופי לך ציפור שלי ודמותך היפה, המקסימה והנבונה מול עינינו וסביב כל יצירותייך.

אוהב ואהוב – שלמה