(01/01/1912 – 16/01/1948) ( יא טבת תרע”ב – ה שבט תש”ח )

לילנקו / כתב: חשק פרנקל
מי פילל שביום מלאת חמש עשרה שנה מאז דרכה רגלנו על סף הארץ אכתוב דברים, לזכרך, לילה.
טרם חדרה להכרתי המציאות האכזרית שלא תופיע עוד כרגיל בכל יום שישי עם בת צחוקך הלבבית והכנה ועם ברכת השלום של איש החוזר לביתו, לפינתו, לאחר דאגות, טרדות וחרדות של שבוע שלם.
אולם, זה שלושה שבועות שלשווא מצפים אנו לך, לילנקו, לא באת ושוב לא תבוא יותר. לפני כמה שבועות באת אלינו בפעם האחרונה למען נלווך לדרכך האחרונה. יד מרצחת שמה קץ לכל תכניותיך ותקוותיך, שמה קץ לחייך היוצרים והאיתנים שדומה היה שדבר לא יוכל להם … נלקח מאתנו חבר, ידיד ורע.
עתה, בסקרי את עברנו המשותף, משתקפת בו דמותך האיתנה, גופך החסון ורוחך הגדולה שבהם נאבקת בחיים שהתאכזרו לך. אתה הדמות של איש יהודי בריא החוזר למולדתו להיות איש האדמה, איש השורשים, איש החקלאות. הן זו היתה מטרתך, עוד בהיותך באנייה ואותה מטרה שהצבת לעצמך בבטן האנייה השגת בשלמותה.
אזכור, לילֶה, את הימים הראשונים בבואנו ארצה וחרדה בליבנו לקראת הפגישה עם סביבה חדשה וחברים חדשים, חרדנו לקשיים של הסתגלות לעבודה, לחברה והאם בכלל נצליח באותה משימה גדולה שנטלנו על עצמנו.
עוד בימים הראשונים בארץ כבשת בסערה את החיים, התחבבת על הסביבה, רכשת את אמון חבריך. עוד ברמת גן, בעבדך בשדות זרים, בהשקיית פרדסים, נקשר הקשר האיתן בינך לאדמה, נשזר החוט ולא נותק עד הרגע האחרון, באהבה ובמסירות ראשונים.
בין הראשונים נשלחת לעמק לכבוש אדמות, לחרוש ולזרוע את אדמות עמק בית שאן. ובעברנו לחלקת אדמתנו אנו, להתנחלות והיאחזות קבע, נקשרת אליה בעבותות אהבה ונאמנות בלתי רגילה, אם בשמירתה, אם בעבודה בהשקייה, הוספת ניסיון ולמדת למענך ולמען אדמה זו שכה אהבת אותה.
בינתיים גם בית בנית לך, גם בת נולדה לך ולא היה קץ לאשרך, אך לא כן רצה הגורל והאסון נחת עליך בחטף ונלקחה ממך חברתך, רחל וביתך נהרס. והנה היית לבתך, יחידתך, גם לאב וגם לאם באותה בת צחוק וטוב לב מיוחדים לך.
ובהקימך מחדש את ביתך, נפלת על סיפו, יכל יכול לך הגורל אשר תמיד ניצחת אותו, הנה הפעם יכל הוא לך …
שורות מעטות אלה, לילנקו, מקפלות בתוכן מסכת חיים יוצרים עם קטנות של יום-יום, עם שמחות ועצב של חדוות חיים ואכזבות לא מעטות, של מסירות ללא גבול למפעל, לקיבוץ, לחברים.
עמדת בתוך החיים איתן עם בת צחוק מלבבת אשר לא אחת כיסתה על מרי הלב וקשיי הגורל.
לילנקו, כמה קשה להשלים עם כך ששוב לא נשמע את קולך בחצר, במקלחת ובכל פינות תל עמל, אך מובטחני שקולך יהדהד בין כתלי תל עמל כל עוד אנו נמצאים בין כתלים אלה …