(20/09/1918 – 28/04/2003) ( יד תשרי תרע”ט – כו ניסן תשס”ג )

ישקה, חבר נעורי / כתבה: מרים יחיאלי
משחר נעורינו היינו חברים. גדלנו והתחנכנו באותה עיר ובאותה חברה. הרבה חוויות של חברות אני נושאת עמי מתקופה זו, כאשר ישקה הוא חלק בלתי נפרד ממנה.
הבית, ההורים, המשפחה והקן השומרי עוברים בסרט לנגד עיני.
ישקה, הבן הצעיר למשפחת זילברפרב, משפחה ענפה ומכובדת בעירנו, רובנה. אביו, ר’ חיים, היה איש שומר מצוות אשר בראש מעייניו היתה הדאגה לחינוך והשכלת ילדיו. כולם למדו, השכילו ורכשו דעת.
ישקה, בן הזקונים, נער יפה מראה, קפדן בלבוש ובהופעה, תמיד מסביר פנים, עליז ונענה לכל בקשה. מגיל צעיר למד בבית ספר עברי “תרבות” והשפה העברית שגורה בפיו. הוא הצטרף לקן השומרי ואחיו, זלמן ז”ל משמש כנר לרגליו.
ישקה היה מוכר לכולנו. אחראי במעשיו, דייקן, נרתם לכל משימה ופעילות בקן. הוא מילא תפקידים בהנהגת הקן – היה גזבר, ספרן ומדריך. איש חברה, משתתף בכל המפעלים ונענה לכל קריאה וצו. אותה נאמנות אפיינה אותו גם בהכשרה ברדום.
כל חוויות הנעורים חלפו עם פרוץ מלחמת העולם. תהפוכות אין קץ טלטלו אותו ברחבי רוסיה לערבות קזחסטן, למקום שכוח אל. שם התחילה מלחמת קיום אכזרית וקשה. יושרו האישי, תמימותו ואמונו באדם לא עמדו במבחן המציאות. הוא נשבר מהבדידות ומהעבודה המפרכת. כל אלו השאירו חותמם על חייו העתידיים.
נפגשתי עם ישקה באקראי באיטליה, אחרי 8-7 שנות פרידה מצאתי אדם שונה מכפי שהכרתיו בבית נעוריו. צער נשקף מעיניו ומהבעת פניו. התקופה חרטה פצעים עמוקים בנפשו שמעולם לא התאחו.
יש לשער כי גם מחלתו היתה פועל יוצא של חייו העגומים שם.
אני אישית רוצה לזכור את ישקה, חברי, כפי שהוא משתקף מצילומיו בימי נעורים. כזה אנצרהו בלבי. יהי זכרו ברוך!