(31/12/1952 – 05/02/1981) ( יג טבת תשי”ג – א אדרא תשמ”א )

דברים ביום השנה 5.2.1982, יוסי חרמוני
את משה אזכור בתמונות _ _ _
עברו שנים מאז ועברו חוויות רבות ביחד ולחוד וכבר עברה שנה מאז עמדנו פה לראשונה, אך מספר תמונות נשארו אצלי בזיכרון כמו סרט שעצר מנוע …
בכיתה א’ ואולי בגן מעבר, כולנו עסוקים. שעת בוקר. ערה, המורה, נכנסת עם משה ומציגה אותו כחבר חדש בקבוצתנו. צנום, גבוה, תמיד היה גבוה אצלנו בקבוצה. עומד מולנו ומביט מסביב. תוך דקות כבר היה בתוך ההמולה וכאילו כלום לא קרה …
משה על מגרש הכדורסל. תמיד בחמישייה הראשונה של הקבוצה. גם גבוה, גם קולע וגם חזק. היה נכנס בהתפרצות כמו סופה וקצת מפיל בדרך שחקן יריב שמפריע …
ובמוסד, בחדר המטפלת, עם קלרינט בפה. לחיים מנופחות, כולו אדום ממאמץ. כך ישב שעות בלילה, אחרי העבודה. במסיבות של המוסד, עם התזמורת הגדולה. בחדר-חושך, מתחת למכונת ההגדלה. אור צהוב, המום ממנורת הביטחון, וקערות החומרים בצד. שם נייר, בודק, מודד, והכול כל כך בקפדנות. שעות היה יושב שם …
ובחולצה כחולה עם שרוך לבן, פנס ביד וניירות בכיס, יוצא להדריך את “להב” ואחר כך טיול לילי עם חברה ראשונה על המסלול ועל הכביש …
ובצבא, לאורך חוף הים של הקריות, צועד במסע הקבלה ליחידה. חגור, קסדה, תרמיל ונשק. והרגליים טוחנות בחול. גשם קר אבל ממשיך בחירוק שיניים. בשישי-שבת חבוק עם נעמה בצריף השוודי …
ותמונה בארץ אחרת: עם נעמה בכיכר ושינגטון בניו-יורק, בסוף השבוע ההוא. על הצוואר המצלמה עם עדשה ארוכה, ארוכה ותמונות מכל זווית …
ותמונה אחרונה – ראש מזוקן מציץ מבעד לשמיכה לבנה בבית החולים. שקט, מקשיב, מאשר ולוחש: תודה רבה.
כל כך בטוח ושקט _ _ _
את משה אזכור בתמונות. יהי זכרו ברוך!