(10/05/1941 – 15/10/2014) ( – כא תשרי תשעה )

כתבה דינה וגנרט:
קנט נולד בעיר וקחה בשבדיה בשנת 1941.

כשהיה בן שלוש התגרשו הוריו ואז החל קנט את נדודיו בין בתי יתומים, בתי אומנה ודודים. בגיל 15 יצא קנט לים כמכונאי על מכלית נפט.

בגיל תשע עשרה נולדה לקנט אנלי ואח”כ קני וגלן.

מוצאו של קנט מהוולונים בבלגיה שהביא המלך גוסטב הוסה לשבדיה בשביל לקדמה באומנותם, ומכאן ידי הזהב של קנט בתכנון ובניה ועד תקיעת המסמר האחרון.

טביעות ידיו של קנט נמצאות בכל הקיבוץ ולכל מקום שנלך נמצא גג, מדרגות, תחנת הסעה, ואפילו הסככה שישבנו תחתיה הם מעשה ידיו.

עם כל אהבתו של קנט לישראל ולקיבוץ, תמיד הביא עמו את שבדיה בתוכו ובכך בעצם תיבל את חיי כולנו בניחוח של ארץ רחוקה.

ההומור של קנט הלך לפניו ברחבי הקיבוץ ובדיחותיו סופרו ליד שולחנות חדר האוכל בפגישות ואירועים שונים.

קנט אהב חיות. קנה סוס ספיץ, אילף אותו והשתתף עמו בתחרויות הראשונות בארץ בקפיצות ראווה וקרוס קאונטרי ואף זכה בגביעים ומדליות.

קנט היה ממקימי האורווה הראשונים בקיבוץ. קנט גם אילף כלבים והכל מתוך לימוד עצמי.

המוטו של קנט היה – אם יש חלום או מטרה, יש להגשימם ולהוציאם אל הפועל.

בארץ בנינו קנט ואני את משפחתנו ונולדו לנו ארבע בנותינו – גלי, לין, אלינור ויני.

לפני תשע וחצי שנים עבר קנט דום לב ונשאר נכה. מאז טיפל בו פול במסירות רבה.

איש חזק היה קנט ועל כל אבני הנגף שניקרו בדרכו התגבר.

1,000 נשמות יש לו אמר עליו פעם רני יעקבי ז”ל, אך לבסוף הכריעה אותו דלקת ריאות.

עכשיו, קנט, אתה יכול לנוח על משכבך בשלום ולפגוש בשמיים את אותם קאובויים שכל כך רצית לחיות בתקופתם, כפי שאמרת.

אנו משפחתך הגדולה, שבעת ילדיך וכל נכדיך נשמור אותך תמיד בליבנו, נמשיך לצחוק אתך ולבלות אתך ותמיד בחיוך ואהבה.

יהי זכרך ברוך!