(13/05/1913 – 02/12/1938) ( ו אייר תרע”ג – ט כסלו תרצ”ט )

מקס בן רחל-לאה ונתן, נולד בשנת 1913 במינכן, גרמניה. הוא היה הבוגר בין ארבעת הילדים במשפחה. מקס למד בביה”ס היסודי. אביו נפטר בהיות הילדים קטנים עדיין. האם וילדיה עברו לוורפטאל-בארמן ועל מנת לפרנס את ילדיה בכבוד, עסקה במכירת ביצים ומוצרי חלב. מקס למד בבי”ס למסחר עד 1929. לאחר מכן היה מתלמד בחנותו וסדנתו של הדוד בתעשיית רהיטים עד שהדוד עלה ארצה. מקס המשיך לסייע ביד אמו במסירות. בראשית 1933 הצטרף לקבוצת הכשרה בשלזיה עילית, שם עבד אצל חקלאי. מגיל צעיר ביותר השתייך לתנועת נוער סוציאליסטית כללית ומאוחר יותר הצטרף ל”החלוץ”.
ב- 1936 עבר עם קבוצת חברים להכשרה קיבוצית. כאן הכיר את בטי, רעייתו לעתיד, שהיתה באותו קיבוץ הכשרה. הם עלו ארצה ב- 25 ביולי 1937. במקום ההכשרה האחרון הכירו מקס ובטי את יהודה מרקוס ז”ל שהיה שליח הפלמ”ח ויותר מאוחר פגשו אותו בתל עמל.
עלייתם של מקס ובטי תוכננה בעזרת שליח מהארץ וכך קרה ששלושה זוגות: בטי ומקס, מרים ויעק טייכנר ויוסף ורות קרבס, יחד החליטו לא להצטרף לקיבוץ ותיק, אלאל לעזור בהקמתו ובניינו של קיבוץ חדש בהתיישבותו. מכיוון שהשתייכו לשוה”צ, הוחלט עוד בחו”ל להצטרף לתל עמל.
מקס התערה חיש מהר בתל עמל כאשר הקיבוץ רק החל לצאת מה”חומה ומגדל”, והתנאים הקשים לא הרתיעו אותו. הוא היה חסון בגופו ומלא חיים והתבלט מיד כפועל חקלאי למופת. נטל על עצמו עבודת עגלונות כעובד במספוא והצטיין בטיפול בסוסים שהופקדו בידיו. לאחר מכן עבד בבניין, בתעשיית רעפים ובכל אשר פנה גילה תושייה והתמצאות מצוינת. במשך שנה וחצי של היותו בקיבוץ, התגבר בלי קושי על קשיי השפה העברית והיכה שורשים כאילו היה ותיק. היה מצויד בסבלנות, כשרון ההתמדה ומסירות לתפקיד. בחג הביכורים של שנת תרצ”ח הסיע בגאווה את עגלת הביכורים בראש התהלוכה כשעגלתו מעוטרת בפרחים ובילדים. מקס התחבב על החברים שראו בו חבר נאמן.
בשנה הראשונה לחייו בקיבוץ נולדה למקס ובטי ילדתם, שולמית ומקס אהבה וטיפל בה ברוך ובגאווה.
הימים היו ימי מאורעות תרצ”ח והכנופיות השתוללו והפילו בנו חללים. כל הקיבוץ היה בכוננות מתמדת להדוף התקפה. מקס היה בין אלה המוכנים לכל קריאה, הוא היה רץ עם נשקו לעזור, לחלץ ולהדוף את האויב.
בט’ כסלו תרצ”ט, 2 בדצמבר 1938 הותקפו השומרים שעלו על תל שוק לשמירה על ידי כנופית מרצחים ומקס שהיה בין השומרים נרצח ביריות למרגלות התל יחד עם יהודה פאפו ובנימין מלצקי ז”ל. לזכרם הוקם מגדל השמירה “מצפה השלושה” ששכנה בו יחידת נוטרים עד מלחמת השחרור. מקס היה בין קרבנותיו הראשונים של הקיבוץ, חללי הטרור הערבי.
ילדתו, שולמית, חלתה ונפטרה בהיותה בת שנה ושמונה חודשים לאחר מות אביה.
יהי זכרם של מקס ובתו הקטנה, שולמית, ברוך!