(27/01/1969 – 11/08/1991) ( ח שבט תשכ”ט – א אלול תשנ”א )

(מדברי רחלי וצילי, אחיותיה של רותי הכהן)
יוחאי,
לפני 22 שנה נולדת להוריך רותי ושלמה, בדיוק שנה לאחר פציעתו של אבא בתקרית ליד גשר אלנבי. לידתך היתה מתנה להורים שפנו מעיסוק בכאב ובנכות לאושר שבהענקת חיים. מכאן שמך, יוחאי, ואצל אבא היית “ינוקא” ו”בן פורת”.
מקומך היה ייחודי וזכית ליחס מיוחד ולפינוק בלא גבול.
מגיל צעיר גילית אישיות עצמאית, ידעת מה אתה רוצה, עמדת על כך בתוקף ובדרך כלל גם השגת.
אתה זוכר, כשהיית בחברת הילדים, שיחקת פעם כדורגל ולפתע נפלת עם כאב חד ברגל. לילה שלם שכבת וסבלת כאבים, אך ללא הגה. למחרת, כשהגעת לחדר מיון, נדהם הרופא לשמוע ששכבת עם שבר חמור כזה לילה שלם בבית. אחר כך היה ניתוח ובעקבותיו אשפוז ממושך בשכיבה מוחלטת. ומי אינו זוכר את אבא שלמה מריץ את המיטה ברחבי הקיבוץ כשאתה, מגובס, בתוכה.
פחדת שעם צלקת ברגל צה”ל לא ייקח אותך לתפקיד קרבי וגם כאן הצלחת לשכנע שאתה בריא, שזה שום דבר.
היית מאמין שהיום מתקיימת ההלוויה שלך? תראה, כולם פה, המשפחה שבאה מכל קצווי הארץ, בני כיתתך, חניכיך מהמוסד והחברים הנהדרים שלך מהצבא, כולם עומדים סביבך המומים ולא מאמינים. כי איך נאמין שאתה, עלם חמודות, צעיר ויפה תואר, המפזר סביבו תמיד שמחה ואופטימיות, שופע טוב לב, חברות ונכונות ללא גבול, פתאום באמצע הלילה עוזב אותנו ואין עוד מי שיגיד לנו: “עזבו שטויות …”
לפני פחות משנה, ואתה עוד בצבא, ביחידה נבחרת, באת ושאלת בדחילו ורחימו, האם זה בסדר והאם אפשר להדריך את כיתות י’. תראה לי עוד “משוגע” שבערב השבועי הפנוי מהצבא, הולך להדריך נוער כדי ליצור איתו אמון וקרבה ולנסות להעביר קצת מהאני מאמין שלו.
אם צריך להמחיש מהו ערך “החברות”, אתה הינך התגלמותו. תמיד נמצא ליד הזקוק לך, תמיד מעודד, נותן את כולך וכל מה שיש לך ולא מצפה או דורש כל החזר, ותמיד הכול בגדול ובנדיבות.
“הקפצה” היא מושג המתכוון לעזור למישהו להגיע לאנשהו בקרבת מקום. היית היית “מקפיץ” חבר באמצע הלילה גם לתל אביב אם צריך ואף רחוק יותר. כל כך פחדנו מהנסיעות האלה, אבל אתה סמכת על עצמך ולא יכולת לסרב לפניות.
במוצאי שבת, בשעת לילה מאוחרת, כשאתה עייף, עשית את “ההקפצה” הטרגית שהביאה אותך אל מותך. ואנחנו איננו יכולים להאמין שלא תיכנס ותגיד “תפסיקו, זה שום דבר”.
שמים, בקשו רחמים עלינו! אתם, היודעים מה היה יוחאי בשבילנו ועד כמה בלתי אפשרי שנמשיך בלעדיו.
מה נאמר להורים, לרון וטל, לזוהר ולתמר ושקד, לשירי אחותך הקטנה והאהובה, מה נאמר לסבא וסבתא הקוברים נכד? ולכל המשפחה הענפה … מה נאמר לכל בני ובנות הדודות שיחד הייתם חבורה מפוארת של אהבה ורעות?
תגיד, יוחאי, למה עשית את זה לך ולנו, שאנחנו אוהבים אותך כל כך?