(29/12/1911 – 18/10/1998) ( – כח תשרי תשנ”ט )

אברהם נולד בעיר רישא להוריו אסתר ומשולם. המשפחה עלתה ארצה בשנת 1924 והשתקעה בתל אביב, כשהיא מעורה בחיי הארץ. שני אחיו של אברהם היו מראשי ההגנה ואחותו התגלתה בכישרונה בציור. היא נפטרה בדמי ימיה כחברת בית אלפא.
אברהם סיים את הגימנסיה “הרצליה” בתל אביב והיה חבר בתנועת “החוגים”. לאחר שהכיר את יצחק חרותי והושפע ממנו עבר לתנועת השוה”צ והיה ממייסדי התנועה הארצישראלית וגם חבר ההנהגה הראשית באותם ימים. בשנת 1932 עבר הקיבוץ הארצישראלי א’ לנחלת יצחק למקום לו הם קראו “הסוללה”. שם היה אברהם מזכיר הקבוצה, גזבר ועוד. הוא היה בין ראשוני העובדים בייצור רעפים. עם המעבר להתיישבות בעמק בית שאן עבד כחצרן וכרפתן. לאברהם ולאשתו, מלכה, אותה הכיר בנחלת יצחק, מגיעה זכות ראשונים כהוריה של בת הקיבוץ הראשונה, יעל.
כאשר הקיבוץ החל לקלוט חברות נוער גילה אברהם את ייעודו כמדריך וכמחנך. שלוש חברות נוער עברו תחת ידיו. הוא המשיך לעבוד בתחום החינוך ועבד בבית הספר לילדים בעלי צרכים מיוחדים בבית שאן. העיקרון שלו בחינוך היה שעם כל ילד יש לעבוד על פי צרכיו באופן אישי. אברהם הוציא ספר מחקר על אבחון חינוכי דרך ציורי ילדים.
לאחר מכן עשה פסק זמן והקדיש את זמנו לניהול המוזיאון הים תיכוני בגן השלושה. גם שם הקדיש את פעילותו לחינוך הילדים שבאו לבקר במוזיאון.
בתוך כל אלה היה אברהם עסוק בעיסוקים רבים ושונים. הוא היה חבר פעיל בהגנה, מדריך קפ”פ בקיבוץ, הדברת מזיקים במטעי הזיתים, עיצוב מלכודות לזבובים, ניהול התחנה המטאורולוגית ורישום כמויות הגשמים באזור, ענייני הפיצויים מגרמניה של חברים, פיצויים שנתרמו להקמת בית התרבות. את כל הפעילויות האלה ביצע בשעות הפנאי.
הוריו של אברהם הגיעו לקיבוץ ועברו בו את שארית ימיהם. הם ראו נחת וזקנה טובה עד לפטירתם. למלכה ולאברהם נולדו שלוש בנות, נכדים ונינים רבים. אברהם זכה להוקרה ולהערכה בכל פועלו ונפטר בשיבה טובה. יהי זכרו ברוך!