(09/08/1910 – 11/08/1997) ( ד אב תר”ע – ח אב תשנ”ז )

מיכאל נולד בעיר רוסטוב בקרבת מוסקבה להוריו חיים-שלום ובתיה-רוזה. האב היה רוקח. גם האם עסקה ברוקחות. מיכאל הבן הבכור בין ארבעה ילדים. ב- 1920 היגרה המשפחה לליטא כפליטים חוזרים למולדתם. הסבים משני הצדדים נולדו בליטא. מיכאל היה “מכור” לקריאה בבית פתוח לרעיונות ציוניים. האב נפטר לאחר המעבר לליטא. האם נפטרה ממחלה בגיל 42. מיכאל למד בגימנסיה עברית. בכיתתו למדה המשוררת לאה גולדברג.
בראשית 1921 הצטרף לתנועת “השומר הצעיר”. בשנת 1929 הגיע מיכאל לישראל, דרך מרסיי, לבנון ובדרך היבשה לישראל. הוא התקבל כתלמיד בביה”ס החקלאי מקווה ישראל ויהושע מרגולין היה האפוטרופוס שלו. במקווה ישראל נפגש מיכאל עם קבוצת חברים של השומר הצעיר הארצישראלי שעמדה אז לייסד קיבוץ. נקודת הראות של חברי הקן ובראשם פרץ מרחב ועמנואל ברשי, היתה הקמת קיבוץ עצמאי בחבל ארץ שומם. מיכאל החליט להצטרף לתל עמל. בשנים הראשונות עבד בחקלאות, בחפירה ובבניין. בעבודה במושב מרחביה פגש את רות, אשתו לעתיד. הקשר ביניהם הוביל גם את רות לתל עמל והם היו בין החברים שהקימו את החומה והמגדל בדצמבר 1936.
בשנת 1939 נולד למיכאל ולרות תינוק שנפטר מעט אחרי שהוכנס לבית הילדים. זאת היתה מכה קשה מאוד. במשך השנים נולדו להם ארבעה ילדים. הוריה של רות, סבא וסבתא קול הגיעו לקיבוץ והיו הראשונים שנשאו את התואר של סבים בקיבוץ.
מיכאל היה פעיל מפ”ם בבית שאן ובין העורכים של “האנציקלופדיה למדעי החברה” בהוצאת ספרית הפועלים. הוא היה מזכירו האישי של מאיר יערי והיה פעיל באימוץ “אסירי ציון” מבריה”מ.
מיכאל נפטר ממחלה. תמיד היה איש הספר והמילה הכתובה, איש של אמונה בטוב שבבני אדם. הוא השאיר אחריו 4 ילדים ונכדים רבים.
יהי זכרו ברוך!