(14/03/1913 – 15/10/1994) ( ה אדרב תרע”ג – י חשון תשנ”ה )

בצער רב עלינו להיפרד היום מפרידה, חברה יקרה, נעימת הליכות ואהובה על כל מכריה.
פרידה נולדה בשנת 1913 בעיר טורקה, גליציה – פולין. היו לה אח גדול ואחות. היא גדלה במשפחה ציונית מסורתית. אביה וסבה היו אנשי ספר ומקובלים בציבור, אך אביה נפטר בהיות פרידה בת 12 ואמה נטלה את עול הפרנסה על כתפיה. פרידה למדה בגימנסיה אך נאלצה להפסיק את לימודיה בגלל מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה. היא התקבלה לעבודה כמזכירתו של עורך דין.
פרידה היתה חברה בתנועת השומר הצעיר מילדותה. היתה פעילה וידעה עברית. היא עלתה ארצה בשנת 1935 והגיעה לחיפה. שם עבדה בסלילת הכביש חיפה – נווה שאנן וכן בעבודות בניין ובמשק הבית כמו כל החלוצות בימים ההם. חיפה היתה עיר פועלים ופרידה השתלבה בפעילות ציבורית. במשך הזמן הציעו לה להיות המזכירה של בי”ס עממי בחיפה בסביבה ערבית. הימים היו ימי המאורעות 1939-1936.
פרידה היתה מקובלת מאוד בחברת המורים של ביה”ס והיו לה הרבה ידידים.
בשנת 1939 עלה ארצה טוביה ארטל, בן עירה של פרידה, לקיבוץ תל עמל. בשנת 1941 הוא התגייס לבריגדה היהודית למלחמה בנאצים והוצב בחיפה. בהיות כאן החליטו הוא ופרידה להינשא. המסיבה נערכה בבית הספר בו עבדה פרידה. פרידה חשבה להצטרף לקיבוץ אבל טוביה שירת בינתיים בחיפה ותוך כדי כך נולד בנם יונה. אף כי טוביה עמד להישלח עם הבריגדה לאיטליה, החליטו שפרידה והתינוק יעברו לקיבוץ.
המצב החומרי בקיבוץ היה אז קשה, תנאי הדיור ירודים ותנאי גידול הילדים, קשים אף הם. מייד נשלח טוביה לאיטליה ופרידה היתה צריכה להיקלט בקיבוץ מבלי שהכירה כאן איש (מלבד וובק ואטקה סלפטר, אותם הכירה בחיפה). הקליטה בתנאים אלה לא היתה קלה. עם זאת עשתה פרידה מאמצים גדולים כדי להיקלט. היא קיבלה תפקידים שונים מרצון. עבדה בגן הירק או במטבח ולמרות הקושי לא התאוננה.
טוביה חזר מהמלחמה בשנת 1945 כאשר יונה היה כבר בן שנתיים ולא הכיר את אביו. זמן קצר הספיקו טוביה ופרידה לחיות יחד חיי משפחה.
לפתע התרחשה מתקפת הבריטים על הקיבוצים ב”שבת השחורה” וטוביה נרצח יחד עם חברו, יעקב גלזר, בידי החיילים הבריטיים ב- 26 ביוני 1964.
פרידה נשארה איפה בבדידותה עם בנה הפעוט לצידה. היא יצאה מיד לעבודה ונמנעה מלהכביד על חבריה עקב מצבה. באותה שנה הגיעה לכאן חברת הנוער הצ’כית מפליטי השואה ופרידה התבקשה להיות מטפלת לנוער הזה. היא היססה, כי חששה שבמצבה המיוחד לא תוכל להעניק לילדים את מלוא האהבה לה הם זקוקים. ובכל זאת קיבלה את התפקיד והתמסרה לנערים ניצולי השואה בכל ליבה. חדרה היה תמיד פתוח להם והם מצאו אצלה פינה חמה לבעיותיהם. היא ליוותה אותם עד למלחמת העצמאות והם שמרו לא אמון ואהבה במשך כל השנים.
פרידה טיפלה גם בחברת נוער נוספת, מארצות צפון אפריקה, להם נדרשה גישה חינוכית שונה וגם פה זכתה לאהבתם ולאמונם.
לימים התקשרה פרידה עם תולק שפירא ומצאה בו חבר טוב לחיים וכך התקבל למשפחתם גם בנו הקטן, אוריאל, שהיה כאח ליונה.
פרידה עבדה מספר שנים במפעל לפלסטיקה, שפרית ואף מילאה תפקידים שונים בקיבוץ ובכללם היתה גם סדרנית עבודה.
עברו שנים, פרידה עבדה מספר שנים בספרייה אך עקב מצבה הבריאותי נאלצה להפסיק. במשך עשרות שנים חיו פרידה ותולק חיי זוג יפים וחילקו יחדיו את היותם סבתא וסבא טובים לילדי יונה ורחל.
פרידה יקרה, החיים לא הקלו עלייך ורב הסבל שנפל בגורלך במהלך השנים. ואנו, חברייך, מעולם לא שמענו ממך טענה או טרוניה. הליכותייך היו תמיד בשקט, בנועם, מבלי לתת להרגיש מה עובר עליך. שמחנו ששבעת נחת מהמשפחה שיצרת ומי שהכיר אותך ידע להעריך ולאהוב אותך.
יהי זכרך ברוך!