(10/02/1905 – 06/07/1992) ( ה אדרא תרס”ה – ה תמוז תשנ”ב )

שלמה שנדור שפיצר / דוד שפר
אבא נולד בשנת 1904 בבודפשט. בן זקונים למשפחה מרובת ילדים, בה אחיותיו הבוגרות היו כבר נשואות. אביו היה סוחר בשר ואמו – עקרת בית. בהיותו בן עשר פרצה מלחמת העולם הראשונה שהביאה לאירופה הרס וחורבן ולמשפחת שפיצר רעב ומחסור.
בהיותו בן 25 הכיר את ברטה ונשאה לאשה. הוא התפרנס כצייר שלטים שכיר אצל אחיו הגדול, אדם ידוע בעיסוקו בבודפשט. הזוג הצעיר רכש אופנוע ויצא לטיול בארצות אירופה המרכזית. חוויה זו חרוטה בזיכרונו עד יומו האחרון. הטיולים פסקו כשנולדתי, בנו היחיד, בעת היותו בן 31.
בתקופה זו עבר אבא הסבה מקצועית, למד חשמלאות בבי”ס מקצועי והתפרנס מכך כאחראי באחד המפעלים הגדולים בהונגריה. עקב כך השתפר מצבו הכלכלי והוא רכש דירה.
עם פרוץ מלה”ע השנייה והופעת החוקים האנטי-יהודיים, גויס אבא לפלוגות עבודה ונשלח לחזית הרוסית יחד עם יהודים נוספים. את מה שעבר עליו במהלך שלוש השנים הללו קשה לתאר במסגרת זו וניתן למלא על קורותיו ספר עב כרס. הוא עבר קשיים רבים ללא כל ידיעה על משפחתו ומצבה.
יום שחרור בודפשט היה יום שמחה, אך לא עבור אבא. הוא וחבריו היהודים נשלחו למחנה שבויים בבריה”מ, שם הועבד בחול ובמלט שנתיים נוספות ובקיץ 1947 חזר לבודפשט בתום חמש שנות היעדרות.
עשר שנים מאוחר יותר עלו הוא ואמא לישראל. הם השתקעו בניר דוד ואבא החל לעבוד כחרט במפעל המתכת עד 1971, עת חלתה אמא במחלה אנושה ממנה לא החלימה.
במשך 16 שנים טיפל בה במסירות, אהבה ודאגה לאין שיעור באשתו האהובה ובעיקר חי את כאבה יום, יום, שעה, שעה, כשטיפל בה והיה לצידה. עם פטירתה, בחודש אב 1982, חרב עליו עולמו, אך עם הזמן החל לשוב וליצור קשר עם הסביבה. הוא החל לעבוד במרכולית, השתתף בהרצאות ובטיולי השכבה הוותיקה. בשנים האחרונות חלה ירידה במצבו הבריאותי ובאוקטובר 1991 הואץ תהליך זה.
לאבא היה קושי להסתגל לחיי הקיבוץ. קשיי השפה העברית והתקשורת הגבילו אותו בהתערותו בחברה ובקשר עם נכדיו וניניו, אך למרות מגבלות אלה, מצא מסילות לליבם בדרך ההומור המיוחדת לו ובאופיו הנעים והם כיבדוהו ואהבוהו. אבא ידע בחייו תלאות וקשיים רבים, אך בהיותו אדם אמיץ ונחוש, ידע להתגבר עליהם ומצא דרך אל לב האנשים סביבו באהבה, בהומור ובחיוך.
יהי זכרו ברוך לעד!