(28/06/1914 – 03/01/1981) ( ד תמוז תרע”ד – כז טבת תשמ”א )

אהרון נולד להוריו שרה ומאיר בעיר קישיניוב בבסרביה ועמם האח הבכור חיים, מיכאל, אידה ואחותו התאומה – שושנה. הבית היה בית ציוני מובהק ואהרון למד בבית ספר עברי-ציוני. בשנת 1925 עלתה כל המשפחה ארצה לתל אביב. אהרון נשאר אצל אחיו במושב נהלל ושם למד בביה”ס המקומי. כעבור שנה הצטרף להוריו בתל אביב ובסיימו את ביה”ס היסודי עבר ללמוד בביה”ס החקלאי במקווה ישראל.
בשנת 1931 התחילה רוח השומר הצעיר לפעם בין התלמידים במקווה ישראל וכך היה אהרון בין מייסדי התנועה הארצישראלית של השוה”צ. בסוף אותה שנה יצא עם קבוצת הראשונים לייסד את הגרעין הראשון ב”שומריה”, חדרה וב- 1932 היה בין מייסדי קיבוץ ארצישראלי א’ בנחלת יצחק. שנה לאחר מכן נישא אהרון לפנקה, רעייתו שליוותה אותו בנאמנות לאורך כל ימי חייו.
אהרון עבד בפרדסי רמת גן ובבניין ולאחר החלטת הקיבוץ להתיישב בעמק בית שאן הוא השתתף בפלוגות עבודה בקבוצת הבניין “מעינות” ובמושב מרחביה. לאחר פרוץ המאורעות הוא עבד ביישור חולות בקריית חיים. עם העליה על הקרקע בחומה ומגדל שימש אהרון כנוטר במשך כל התקופה. ביוני 1937 נולדה בתו, אורה בקיבוץ בית אלפא וכמה שנים מאוחר יותר בנו, יובל.
עם שוך מאורעות הדמים פנה אהרון יותר ויותר לשטח האהוב עליו, במאות וקריינות. תחילה ביצע הצגת בובות הומוריסטית והמשיך להצגות אחרות. יצא לקורס קריינות והתמסר לחג העשור של הקיבוץ ולתסכית ברדיו. ב- 1947 התנדב לפעילות בין המעפילים במחנה עתלית, אך יום אחד בשובו הביתה הותקף ביריות ונפצע קשה. באותו זמן ילדה פנקה את בנו הצעיר, עמרם.
לאחר מלחמת העצמאות התנדב אהרון לפעילות בקליטת עולים במפ”ם והיה למדריך נוער בקיבוץ. אהרון המשיך גם בבימוי הצגות עם חברות נוער. הוא היה ה”תרבותניק” הראשון בקיבוץ ופעל למען לילות שבת וחגים. כן היה הארכיונאי הראשון.
אהרון אהב לכתוב הומרסקות ופליטונים להנאת הציבור בכל חג ומסיבה וכך הצטבר אצלו חומר היתולי לרוב על חיי הקיבוץ. אהרון הספיק גם להדריך שלושה אולפני עולים והיה מורה ומדריך מסור. ב- 1953 הצטרף למערכת “השבוע” במשך ארבע שנים ועם שובו הביתה נכנס לעבודה במפעל מתכת. ב- 1959 הדריך את גרעין “עומר” שהצטרף לחברות בקיבוץ. כן היה חבר בוועדה הפוליטית. בשני המשכים היה אהרון פעיל במערכת “על המשמר” והתגלה בכישרונו לעריכה ולכתיבה עיתונאית.
בשנת 1976 חיבר אהרון את המסכת לחג הארבעים של תל עמל. במקביל לעבודתו במפעל עסק בעריכת ספרי “מורשת”.
בינואר 1981 הכריע אותו ליבו. הוא ייחרת בלב חבריו בקיבוץ כאיש החותר לשלמות וכנאמן בית הקיבוץ עד כלות נשמתו. הוא נטמן באדמת תל עמל. אהרון השאיר אחריו רעיה, בנים ונכדים.
יהי זכרו ברוך!