(30/11/1915 – 21/09/1990) ( ה כסלו תרע”ו – ב תשרי תשנ”א )

יהושע שוכמן – נתיב חייו

יהושע שוכמן, בנם של הניה וישראל, נולד ב- 30 בנובמבר 1915, ה’ כסלו תרע”ז בעיר אוסטראה שבאוקראינה, על הגבול בין פולין לרוסיה. רוב תושבי העיירה היו יהודים. הרחוב היהודי בלט בריבוי התנועות הציוניות לפי רוח הזמן ההוא וגם משפחתו הענפה של יהושע הייתה חדורה רוח ציונית ופעלה בהתאם.

האחות מניה (מרים) השתייכה ל”חלוץ הצעיר” ונספתה בשואה יחד עם ההורים. האח הצעיר, אריה, צעיר הבנים, השתייך לבית”ר ועלה ארצה בשנות השלושים, בעליית הסטודנטים, להמשך לימודים בטכניון. יהושע הצטרף ל”שומר הצעיר” בשנת 1929. הצטיין בפעילות רבה בקן ובחברה. עם ההכרעה להגשמה הוא נאלץ לעזוב את הקן כדי לתמוך במשפחה שחיה בדוחק, כפי שהיה גורל שאר יהודי העיירה.

סמוך לפרוץ המלחמה גויס יהושע לצבא האדום, משום היות אזרח “השטחים המשוחררים” ונשלח לעבודות ביטחוניות לעורף, שהיה מעין מחנה סגור. היחס ליהודים היה שם עוין ולעתים אף משפיל. אך יהושע, שהתחנך בתנועה הציונית ובהיותו יהודי גאה נהג להגיב ולא נכנע להשפלות והתקומם. על כך שילם במאסר. לקראת סיום המלחמה הוא שוחרר ואז החלה הנדידה לאורכה ולרוחבה של בריה”מ, ללא מכר וללא קרוב שאפשר היה להתחמם לידו. תקופה זו הטביעה את חותמה עליו לשנים הבאות.

בהיותו בעל תושייה, הצטרף יהושע לזרם הפליטים שהתקדם מערבה לפולין ואחר כך לאיטליה וכך הוא מצא את עצמו בקפריסין. בשנת 1949 הגיע יהושע ארצה כדי להתחיל חיים חדשים. פה הוא מצא בית חם בביתו של אחיו, אריה ז”ל, ותמר שתבדל”א, שקלטו אותו. הוא החל לשקם את עצמו כאינסטלטור בחברת “חירות”. מהר מאוד הקים משפחה עם רעייתו, לאה. בתחילת שנות החמישים עברה המשפחה לעפולה ובאופן טבעי היו לחברי מפ”ם בסניף המקומי. לניר דוד (תל עמל) הגיעה המשפחה בשנת 1954 ומהר מאוד השתלבו בחיי המקום. עם השנים חל פירוד במשפחה ויהושע נשאר במשק עם בנו הפעוט, דני. יהושע התגלה כאב מסור, אוהב ודואג לבנו. יהושע הצטיין במסירות בכל עבודה, החל מהדייג, הלול, המסגרייה וענפי השירותים. בהמשך השנים החל סובל מבעיות בגב ולא היה מנוס מניתוח. לאחר החלמתו עבר לעבוד במפעל “שפרית” שם התאפשר לו לעבוד בישיבה וגם כאן הוכיח את תבונת כפיו, זריזות מחשבתו וכישוריו.

יהושע יצר קשר חם עם מתנדבים שהגיעו אחרי מלחמת ששת הימים והיה להם לבית חם. הוא היה להם לאב חם והם לימדוהו את השפה האנגלית. דרכם הוא הגיע לידע טוב באנגלית ולקריאת ספרים ברמה גבוהה. בתחילת שנות השמונים הוא חלה באירוע מוחי וזמן ממושך היה בשיתוך מלא. רק לאחר טיפול מסור חל שיפור במצבו עד כי התאפשר לו לשרת את עצמו. בזמן היותו בבית לווינשטיין נלחם יהושע בעקשנות בשיתוקו ומדי פעם, בביקורינו, היינו מופתעים משיקומו המהיר. הוא למד להפעיל את אצבעותיו הזריזות והוציא מתחת ידיו עבודות מדויקות ומופלאות. עד שהורע מצבו עם הופעת מחלתו הממארת.

ביקורי הבן, דני, בעת המחלה (שהיה מגיע בתכיפות מארה”ב) תרמו הרבה מאוד להרגשתו הטובה ולהקלה במצבו. רוב ימי הביקורים של דני היו מוקדשים לסעוד את אביו ולהימצא לידו. הקשרים ביניהם היו הדוקים לאורך כל הדרך והיו כיחסי שני חברים. ויעידו על כך המכתבים ההדדיים הרבים. חבל רק שהמרחק הגאוגרפי הקשה על שניהם.

עם החמרת המצב ובגלל אי יכולתו לשרת יותר את עצמו, נאלץ יהושע לעבור לטיפול בבית הבריאות ופה שוב זכה לדאגה ולטיפול נאמן מצד כל עובדי הבית, החל מאם הבית, דרך הסגל הרפואי וגמור בעובדים השכירים שהתקשרו אליו כאל אח.

יהושע היה תמיד אסיר תודה על כל טיפול, כל ביקור, כל התעניינות מצד החברים והמטפלים. הוא לא התאונן אף פעם ולו גם ברגעיו הקשים. סמוך לראש השנה החמיר מצבו וידי הרפואה והמטפלים המסורים כבר קצרו מהושיע והוא נפטר בשנת נשיקה מבלי להטריד איש.

יהושע שוכמן נפטר ביום שישי, ב’ דראש השנה, ב’ תשרי תשנ”א, 21.9.1990

נזכור את יהושע כאדם נוח לבריות, בעל רצון טוב שלעלום לא התאונן ולא הטריד את זולתו. תהי נשמתו צרורה בצרור חיינו.