(15/05/1925 – 05/08/2019) ( יט אדר תרפ”ה – ד אב תשע”ט )

חנה רבינוביץ לבית רץ ז”ל

חנה נולדה בשנת 1925 בסריי, עיירה קטנה ויפה בליטא. היא לא הכירה את הסבים. אביה היה מספר לה הרבה על סבתא. במשפחה היו עוד אחות ואח אחד.

פרנסת המשפחה היתה חנות לבשר. חנה למדה בבית ספר ממשלתי. למדו בו גם עברית וגם אידיש. שפת הדיבור בבית היתה אידיש.

הילדים היו בתנועות נוער. אחיה של חנה למד בחדר, האחות למדה בבית ספר ח’ כיתות. מי שרצה להמשיך בלימודים נאלץ לנסוע לקובנה. ובאמת חנה ואחותה נסעו ללמוד בקובנה אך לא סיימו את לימודיהן, בגלל המלחמה. במהלך המלחמה הופרדה חנה מאחותה.

כשהגיעו הידיעות על התקדמות הגרמנים הליטאים התחילו להשמיד את היהודים. על מה שקרה בעיירת מולדתה לא ידעה חנה, אלא משמועות. רק אחרי 30 שנה, כשפגשה את אחותה, היא סיפרה לה על השמדת היהודים בעיירה.

חנה חוותה שוב את כל מוראות המלחמה במחנות עבודה, בגטאות ובצעדת המוות עם סיום המלחמה. ללודג’ הגיעה ללא שער, בגדים וכסף. העלייה לישראל באנית “לה ספציה” ושביתת הרעב שלפני ההפלגה היוו פרשיה נוספת מסעירה בתולדות חייה של חנה.

חנה פגשה את מרדכי באיטליה ולאחר זמן מה החליטו להתחתן, אבל התנאים לא אפשרו זאת. כשנגמרה שביתת הרעב ב”לה ספציה” הם עלו לישראל. הם חששו להסתובב ברחובות העיר ופחדו מאוד מהחיילים הבריטיים.

מהאניה העבירו אותם לחיפה ומשם לקיבוץ עין המפרץ. זה היה ביתם הראשון בארץ. התנאים היו קשים. מגוריהם היו באווזייה. בעין המפרץ היו כבר כ- 30 חברי קיבוץ “בחזית”. לאחר שלושה חודשים עברה הקבוצה לתל עמל. גם בביתם החדש לא התקבלו בקלות עד אשר מצאו כאן את מקומם.

לחנה ומרדכי נולדו שלושה ילדים. כאימא טרייה, סבלה חנה מהמשטר הנוקשה של בית התינוקות ומהיחס לאמהות.

תקופה קצרה עבדה חנה כמטפלת בילדים. את רוב שנות עבודתה הקדישה לעבודה במטבח ובבישול. התנאים היו קשים מאוד אך היתה זאת, לדבריה, עבודה ששכרה בצידה, שביעות הרצון של החברים מהאוכל. חנה עבדה גם במחסן הבגדים והמשיכה לעבוד ככל שיכלה.

חנה נפטרה בד’ באב 5.8.19 מוקפת ילדים, נכדים ונינים. יהי זכרה ברוך!