(20/01/1920 – 28/12/2014) ( – ו טבת תשע”ה )
מתוך ראיון עם שושנה קול
נולדתי בשנת 1919 בעיר לודמיר להורי, ציפורה ואליעזר. במשפחתנו היו חמישה ילדים. לתנועה נכנסתי עם סיום ביה”ס העממי. אמי רצתה מאוד שאלמד עברית. בבית הקפידו על כשרות ותפילה
בגימנסיה הפולנית שפת ההוראה היתה פולנית והמנהלת, על אף שהיתה יהודיה, התנכרה למוצאה.
כשפרצה המלחמה בשנת 1939 הייתי בהכשרה בראדום. לא ידענו איך לנהוג ופנינו למוסדות התנועה, שאמרו לנו לחזור הביתה, אבל אני נשארתי עם חברה בראדום כי לא נתנו לנו לעזוב את העבודה שהיתה קשורה למאמץ המלחמתי. בדרך לעבודה אני זוכרת הרבה הפצצות. החלטנו לעזוב את העיר והלכנו ברגל כ- 100 ק”מ עד לובלין. במסע מפרך הצלחתי לחזור הביתה ואף קיבלתי מלגה לקורס קולנוע בלבוב.
בשנת 1941, כשפרצה המלחמה, ברחתי לבדי מפולין לברית המועצות. לא הצלחתי כמו אחרים להגיע לווילנה וכל תקופת המלחמה הייתי לבדי ברחבי בריה”מ. שבועיים נסעתי על גג של רכבת משא והגעתי לקולחוז ליד הדנייפר. שם עבדתי בשדות, אינני זוכרת כמה זמן ושוב הייתי צריכה לברוח לקווקז ברכבות. הגעתי לקולחוז אחר וגרתי אצל זוג גויים. עבדתי אצלם והיה לי קשה להתרגל למנהגים הרוסיים, לאכול מסיר אחד כולם בכפות עץ. עבדתי שם קשה בחטיבת עצים.
בחורף 1942 שמעתי שהגרמנים מתקרבים ושוב ברחתי. כל הזמן ברחתי דרומה. כאשר הגעתי לקווקז שמעתי שמגייסים בחורות. הרגשתי שאני מוכרחה לעשות משהו, לא ידעתי דבר על השואה אבל הרגשתי שמשהו נורא קורה.
קיבלו אותי לצבא האדום, הייתי הבחורה היהודייה היחידה בין כל הגויות. עברתי טירונות קשה של שלושה חודשים בארמניה. למדתי נהגות, אימונים בנשק. אחרי הטירונות הייתי בתותחנים, ביחידת נ.מ. שירתי בגרוזיה שנתיים. ידעו שאני יהודיה ולא הציקו לי, כי הייתי חיילת מצטיינת. בתותחנים עבדתי על מכשיר מתוצרת אמריקנית שהכין נתונים לירי התותחים.
למעשה, עד שפגשתי את שלמה בגרוזיה, הייתי רוב הזמן לבד. שלמה עבד בביח”ר צבאי לא רחוק ממני. סה”כ הייתי בצבא כשלוש שנים ואז חזרתי מערבה בחורף קשה בשיירות פליטים גדולות. תוך הברחת גבולות הגעתי לאיטליה יחד עם שלמה ומשם, בקיץ 1946 העלו אותנו לסירת דייג שהתקלקלה בדרך. לעזרה הגיעה אנייה בריטית שהובילה אותנו לקפריסין. לאחר ארבעה חודשים וחצי הגענו למחנה עתלית ורק בינואר 1947 יצאתי סוף, סוף לחופשי, לקיבוץ.
הייתי בהריון והתחלתי לעבוד במחסן הבגדים. ילדתי את תאומי הראשונים ולאחר כמה חודשים עברתי לעבוד בלול וכמטפלת לילדים.
נולדו לי חמישה ילדים ונכדים רבים.
