(29/12/1933 – 23/10/2007) ( יא כסלו תרצ”ד – יא חשון תשס”ח )

אהרון (הארי) נולד בעיירה קטנה, רדוקנן בחבל מולדביה ברומניה. כל המשפחה התגוררה יחד בעיירה כשעליה מנצח ראש המשפחה המיתולוגי, סבא צבי הרשקו סגל. דמותו של הסב ליוותה את אהרון כל חייו. הוא שלימד לקרוא ולכתוב והפכו לתלמיד מצטיין.
בגיל 7 בשנת 1941 הסתיימה ילדותו המאושרת עם פלישת הגרמנים לרומניה. משפחתו רוכזה עם כל היהודים בחוש. אביו, יצחק, נשלח למחנות כפיה ובמשך שלוש שנים לא קיבלה המשפחה אות חיים ממנו. המשפחה התמודדה בתנאי חיים קשים ביותר אך אהרון המשיך ללמוד ואף הצטרף לקן השומר הצעיר שפעל במקום.
באוגוסט 1944 שחררו הרוסים את האזור ואביו חזר הביתה. השמחה היתה גדולה אך קצרה. בשנת 1945 נפטרה אמו של אהרון ואחריה סבו שכל כך אהב.
אהרון היה פעיל בשומר הצעיר ולאחר מחנה קיץ גדול בהרי הקרפטים החליט לעלות ארצה. אהרון עלה באניית המעפילים הגדולה “פאן-יורק”. בחופי הארץ נתפסה האנייה על ידי הבריטים והוא שהה ששה שבועות במחנה המעצר בקפריסין.
לאחר חודשיים מיום עזיבתו את הבית, פברואר 1948, הגיע אהרון לארץ ישראל לקיבוץ תל עמל. הוא השתייך לחברת הילדים “עופר” ולאחר מכן לגרעין “אייל”.
בשנת 1951 עלה ארצה אחיו היחיד, חיים, שחי בקיבוץ ניר אליהו עד מותו בשנת 2003.
בשנת 1952 התגייס אהרון לנח”ל. ב- 1955 סיים את שירותו הצבאי וחזר לקיבוץ. הוא עבד זמן קצר במחלקה הערבית של מפ”ם שם למד להכיר ולכבד את התרבות של שכנינו.
ב- 1957 הכיר את תלמה, אשתו לעתיד, שהגיעה מאוסטריה לגרעין בתל עמל. הם התחתנו בסוף 1958.
לאהרון ותלמה נולדו ארבעה ילדים והרבה נכדים. אהרון היה אב ובעל מסור מאוד וניצל כל רגע פנאי לבילוי עם משפחתו.
במהלך חייו כחבר קיבוץ עבד אהרון בציוד כבד, במפעל מתכת, כנהג אוטובוס ומורה במגמה הטכנולוגית במוסד החינוכי “גלבוע” וכמורה מוסמך לנהיגת טרקטורים. הוא אף תרם את חלקו בהקמת מפעל “ניר-עותק”.
לאהרון ולתלמה חוג ידידים רחב ונאמן. הוא חי באהבה ובנאמנות רבה למשפחתו עד יומו האחרון. הוא נפטר מהתקף לב.
יהי זכרו ברוך!