(31/01/1914 – 11/03/1972) ( ד שבט תרע”ד – כה אדר תשל”ב )

יצחק נולד בעיירה פולטוסק, פולין, למשפחה יהודית גאה. יחד עם אחיו עזר לאביו בנגרייתו. יחד עמם לא חשש מתגרות רחוב עם הגויים. בנערותו הצטיין בספורט. בהיותו בתנועת הנוער של “פועלי ציון” וכן בשירותו בצבא השתתף תמיד בנבחרות כדורגל.
בשנת 1939 נשא לאישה את דבורה ועם פרוץ המלחמה התגייס לצבא הפולני ונפל בשבי הגרמנים. עם שחרורו עבר עם דבורה לאורסק, עיירה קטנה למרגלות הרי אורל ברוסיה. שם נולד הבן הבכור. תנאי קיום המשפחה היו קשים והיו ימים בהם צעד יצחק ק”מ רבים בתנאי שלג קשים להשיג כוס חלב לבנו. בשנת 1943 התגייס ליחידות הפולניות של הצבא הרוסי וקיבל אותות הצטיינות. בתקופה זו נעדר מביתו במשך שנתיים וחצי. המשפחה עברה מספר גבולות ואף נלכדה על גבול צ’כיה-פולין והוחזרה. המסע נמשך עד הגיעם לעיר אולם בגרמניה, שם נולדה בתם השנייה. בשנת 1949 כשעמדו בפני היהודים העקורים אפשרויות הגירה מאירופה, בחר יצחק להעלות את משפחתו ארצה. את ביתו הראשון הקים במו ידיו ביפו והקים בשותפות נגרייה לרהיטים. ביפו נולד בנם השלישי.
בשנת 1956 עברה המשפחה לקיבוץ ניר דוד (תל עמל). בפרוץ מלחמת סיני גויס לצה”ל לתקופה ארוכה כמפעיל תותח אנטי-אווירי. בקיבוץ עבד יצחק בעבודות שונות ומעולם לא התאונן. החיים לא פינקוהו ועל אף הכול קמה משפחה יפה וטובה, גודלו הילדים והיו לאנשים. במשך השנים עבד יצחק בנגרייה ובמפעל “שפרית” במסירות, בשקט וברוח טובה, וזאת על אף בריאותו הרופפת שלא הזעיקה ולא רמזה בעוד מועד על המצב המסוכן של ליבו …
חבר טוב ומסור עזב אותנו והלך לעולמו בטרם עת. ליבנו כואב עם המשפחה והחברים.
יהי זכרו ברוך!