(19/08/1918 – 30/04/1963) ( יא אלול תרע”ח – ו אייר תשכ”ג )

אורי נולד באוגוסט 1918 בקונין, עיירה בפולין המערבית ליד פוזנאן, להוריו שלום ושיינדל, משפחה בעלת מסורת יהודית, אף כי בבית דיברו פולנית.
לאחר גמר בית הספר היסודי נכנס אורי לבי”ס למכניקה, אך בטרם זכה לסיים את חוק לימודיו, פרצה מלחמת העולם ואורי, יחד עם חלק ממשפחתו, הועבר מזרחה לאזור ה”גנרל גוברנמנט”, למקום ריכוז היהודים.
משם ברח להאנצביץ’ שנמצאה בשטח כיבוש על ידי הרוסים, שם מצא לו עבודה כנהג.
עם פרוץ מלחמת גרמניה – רוסיה ברח אורי מזרחה אולם נתפס וגויס לעבודה בפנים גרמניה, שם התחזה כפולני – ארי ובמסווה זה נאלץ להחזיק מעמד עד סוף המלחמה.
משנסתיימה המלחמה עבר אורי לצרפת, שם שהה תקופה קצרה. עם גל העולים שזרם לארץ ישראל בקיץ 1947, הגיע גם אורי ארצה. כאן התגייס מיד לצה”ל והשתתף במלחמת השחרור.
אורי היה בין ראשוני המתיישבים בעיר בית שאן מיד לאחר כיבושה על ידי צה”ל. הוא עבד בנהגות ובהכירו את קיבוצנו, נקשר אלינו וכאן בא בברית הנישואין עם רעייתו, מינקה, חברת הקיבוץ וחי בתל עמל עד יומו האחרון.
אורי זכה להקים כאן בית ומשפחה עם מינקה ואהב מאוד את ילדיו: עמי ואביטל.
בשנים הראשונות עבד בנהגות ובמוסך והצטיין בתבונת כפיים. מאוחר יותר, כאשר נוסף מפעל מתכת היה בין ראשוני עובדיו. אורי היה מקובל על חבריו לעבודה והשרה רוח טובה בהומור שלו, כאשר השירה הפולנית על שפתיו הכניסה עליזות ושמחה בעבודה. הוא אהב את התרבות הפולנית, בה היו חייו קשורים זמן כה רב ועשה שימוש יפה בכל אמרות החכמה שהשמיע.
אולם, בשנים האחרונות חזרו חרדותיו מימי המלחמה בגרמניה, כאשר סבל פן תתגלה יהדותו, אותה הסתיר מעיני כל. הרגשת הבדידות המענה והפחד, כל אלה השפיעו לרעה על מערכי נפשו.
אורי חלה וסבל רבות עד אשר המחלה הכריעה אותו.
יהי זכרו ברוך!