(18/10/1911 – 29/10/1992) ( כו תשרי תרע”ב – ב חשון תשנ”ג )

קלמן נולד בעיירה רוהאטין, גליציה המזרחית, פולין להוריו פייגה ומיכאל. כמעט כל משפחתו נספתה בשואה. ההורים נפטרו ממחלה בגטו ואחיו במחנות ההשמדה. העיירה נודעה באנטישמיות החזקה ששררה שם. אביו של קלמן היה בעל מלאכה והקים סנדלריה. בית המשפחה היה בית ציוני ומסורתי. קלמן הצטרף לתנועת “השומר הצעיר” בשנת 1926, למד בבי”ס עממי פולני ויהדות ב”חדר”. אחר כך עבר לבי”ס “תרבות” העברי. אביו השפיע עליו ללמוד את מקצוע החייטות.
בשנת 1930 יצא קלמן להכשרה לעלייה בנדבורנה עם חברי “מסד” שנועד להגשים בקיבוץ תל עמל. משם עבר לפלוגת ההכשרה בפשמישל. בשנת 1933 עלה לישראל והיה מראשוני החברים מגרעין “מסד” שהגיעו לקיבוץ. בבואו לקיבוץ בנחלת יצחק החל לעבוד בתעשיית בלוקים ולבנים והצטרף לקבוצת הבניין של הקיבוץ ברמת גן. אחר כך נשלח לבנות את המוסד החינוכי הראשון במשמר העמק, חפירת תעלות בבית אלפא, בניית בתים במושב מרחביה ויישור חולות בקריית חיים. בזמן המאורעות גויס לנוטרות וכאשר הקיבוץ עלה על הקרקע בחומה ומגדל היה לנוטר שומר בשדות.
עם פרוץ מלה”ע השנייה התנדב קלמן לחיל הנהגים הבריטי. תחילה היה מדריך לנהגים אחרי כן נשלח למדבר המערבי, לטוברוק ולבנגאזי לשרת ביחידה להובלת מים ואספקה לצבא הבריטי. עם הבריגדה היהודית, אליה התגייס בשנת 1943, הגיע לאירופה של סוף המלחמה ופעל שם להוצאת הפליטים היהודים ולהעברתם לאיטליה בדרך לעלייה בלתי לגלית בשירות “הבריחה”.
בשנת 1946 שוחרר קלמן מהבריגדה וחזר לקיבוצו בימי “השבת השחורה”. בחזרו היה שותף לייסוד קואופרטיב ההובלות “בית שאן-חרוד” ומחלוצי הנהגים בו. בימי מלחמת העצמאות היה קלמן לנהג השיירות לירושלים הנצורה.
כשחזר מאירופה נישא קלמן לרעייתו, רבקה מקיבוץ מרחביה ואם לבן. בשנת 1948 נהרג חברו הטוב אתו עלה ארצה, זאב לילה וקלמן ורבקה אימצו את בתו היחידה למשפחתם (אמה של הילדה נפטרה זמן רב קודם). קלמן מילא גם תפקיד של נהג אמבולנס במשך שנים ולבסוף עבד בבית מלאכה לתיקון אופניים.
רעייתו נפטרה ב- 1982 וקלמן המשיך לבדו לגדל את ילדיו וליהנות מנכדיו. קלמן נפטר לאחר מחלה קצרה. יהי זכרו ברוך!