(23/10/1913 – 11/04/1983) ( כב תשרי תרע”ד – כח ניסן תשמ”ג )

פרידה מאלוף (מיל.) אברהם יפה / כתב: יצחק רבין
אברהם איננו. בני משפחתו וחבריו ידעו על מחלתו הקשה, ראוהו סובל ונאבק על חייו. מותו לא בא לפתע, אך בהגיע הידיעה הקצרה – אברהם נפטר – הוא מכה אותך בהלם. קשה להאמין, קשה להשלים עימה.
אברהם השלים כמעט 70 שנות חיים. חיים עשירי עניין ותוכן, מלאי הישג וסיפוק בכל תחומי פעילות הציבורית הרבים והמגוונים. אני, חבריו ומוקיריו הרבים חשבים היום כאב עמוק, אך גם תודה מקרב לב. תודה כי זכינו ללכת עימו ביחד דרך ארוכה בשדות הקרב של מלחמות עם ישראל בארץ ישראל, תודה למפקד, חבר ומעל לכל אדם שיכולנו לשאוב ממנו עידוד והשראה. ידענו שעל אברהם אפשר לסמוך, אפשר להישען בעת מצוקה.
בדמותו של אברהם חברו ונצטרפו יחדיו בצורה מופלאה ניגודים לכאורה של תכונות ושל אופי, עצמה פיזית ונפשית אדירה יחד עם רגישות אנושית, עדינה מאין כמוה.
אברהם החזק, בעל הגוף החסון והגבוה שאמר על עצמו פעם ברגע של בדיחות דעת שהוא נשאר בצה”ל משום שבלעדיו לא יהיה בצה”ל גנרל שנראה כמו גנרל של ממש. אברהם האיתן ברוחו ובנפשו שלעולם לא נתפס לייאוש ולפסימיות, שהקרין סביבו תמיד ביטחון ואופטימיות. אברהם שהיה כסלע גלילות מוצק בכל סערה ומבחן, היה אותו אברהם שהיה רגיש לכל ילד ומגלה הבנה לחבר במצוקה. כמה מרגש היה לראות אברהם הגדול מטפל בעדינות כה מרובה בפרפר קטן או בפרח זעיר. כמה אהב את הילדים וכיצד אלה החזירו לו אהבה. כמה אהב וטיפח את ספריית הילדים בביתו. הוא ידע לבחור לכל ילד במתנה את הספר המתאים לו. אני זוכר בנערותי, בשנות ה- 30 בתל אביב הקטנה את אברהם יפה כראש קן “השומר הצעיר” בעיר כולה. שמו הלך לפניו, מי לא הכיר אותו בתנועות הנוער של תל אביב של אז? מי לא ידע כי אברהם הוא מוקד המשיכה של הנוער והרוח החיה לפעילות ולשמחה.
אברהם ידע לשמוח, הוא אהב את החיים וידע להביא שמחה לאחרים. הוא אהב את הסיפור ואת השיר. בקיאותו וזיכרונו לספרות ושירה עברית כללית היתה מפליאה והפתיעה רבים שלא הכירוהו.
אברהם אהב את ארץ ישראל במלוא מובנה העמוק של המילה. יליד יבנאל, בן למשפחת חלוצים, מתיישבים ולוחמים מופלאה, שבט בני יפה. מושרש באדמת הארץ מינקותו, נאמן לה בדבקות ובקנאות. הוא ראה בהתיישבות את תמצית החזרה לארץ ישראל. מיבנאל דרך “מקווה ישראל”, היה מראשוני המתיישבים בקיבוץ ניר דוד (תל עמל), ישוב חומה ומגדל של שנות ה- 30. הוא ידע שלא די בהתיישבות ויש צורך להגן עליה. הוא מלוחמי ה”הגנה” הבודדים המצטרפים ל”פלוגות הלילה” הנודעות בפיקודו של אורד וינגייט. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה מצטרף אברהם לשירות ביחידות העבריות של הצבא הבריטי. עם תום מלה”ע חוזר אברהם ל”הגנה” ולצה”ל. מאז הוא בין המפקדים והלוחמים של צבא הגנה לישראל. כובש בית שאן במלחמת העצמאות, מסיר המצור המצרי על מיצרי טיראן בהובילו את חטיבה 9 בדרך לא דרך לכיבוש שארם אל שייח. במבצע “קדש” מוביל אוגדתו בקרבות רבים בסיני ומביס את הצבא המצרי בקרב המיתלה במלחמת בששת הימים. אברהם לכל אורך שירותו הצבאי היה מפקד וחבר, נערץ על פקודיו שהאמינו בו באשר הלך ובאשר עשה.
אברהם פרש מרצונו מצה”ל כדי להקדיש עצמו לאהבת הארץ. אהבתו לארץ ישראל, לטבעה ולנופה על החי והצומח היתה ידועה עוד קודם לכן. אברהם הקים את הרשות לשמירת הטבע במדינת ישראל. אברהם עשה יותר מכל דבר אחד לשמירת הפרח והצמח. כיצד הצליח לקנות את ליבם של ילדי ישראל לאהבת הצומח. כיצד גייס אותם והפכם לשומרי הטבע הקנאים ביותר המשפיעים על ההורים והציבור בכללו. האם רבים האמינו שיוכל למנוע קטיפת פרח ורמיסת צמח? כן, אברהם עשה זאת ומהר.
אישיותו ופעלו של אברהם טבועים בכל הישגי רשות שמורות הטבע והאגודה להגנת הטבע.
אברהם ידע להתרועע עם אנשים שונים. רצינות מחד וחוש הומור בלתי רגיל מאידך, קרנו ממנו. תמיד היה מוקד ומרכז לכל מפגש חברתי שבו השתתף. מעניק בכושר תיאור בלתי רגיל מחוויותיו ומניסיונו לכל הסובבים אותו.
לאחר מלחמת יום הכיפורים נבחר אברהם לכנסת כחבר תנועת “ארץ ישראל השלמה”. היינו יחדיו חברים בכנסת, שותפים לדרך ארוכה, קרובים אך משני צידי המסדרון. לא אכחד, היו בינינו חילוקי דעות וגם ויכוחים. אברהם לא היה פוליטיקאי רגיל, הוא האמין בכל ליבו באשר הלך כי ארץ ישראל היתה אהבתו הגדולה.
אביבה, דני, רותי, רוני וכל בני משפחת יפה הגדולה והענפה, מה אומר לכם. יודע אני כמה יחסר אברהם לכם, הוא יחסר לכולנו. אברהם סימל ומסמל את הטוב והיפה שבאדם היהודי-הישראלי של ישראל החדשה. דמותו ופועלו ישמשו מקור השראה וגאווה לכולנו.
אברהם, יהיה זכרך ברוך ונצור עמנו לעד.
תולדות חייו
1913 – נולד בשמחת תורה, השנה בה התיישבו הוריו, מרים וחיים יפה ביבנאל
1927 – יצא ללימודים ב”מקווה ישראל”
1928 – הושבע להגנה
1929 – הצטרף לגרעין הארצישראלי הראשון של השוה”צ בהדרכתו של פרץ מרחב
1930 – סיים את לימודיו במקווה ישראל
1931 – הקים עם חבריו את קן השוה”צ בתל אביב והיה מדריך וראש קן
1934 – הצטרף לקיבוץ תל עמל, לקבוצת החורשים בבקעת בית שאן
1935 – היה מזכיר התנועה וראש קן בתל אביב. השתתף יחד עם יהודית קריסטל, חברתו ולימים אשתו ואם בנו, בוועידה העולמית הרביעית של השוה”צ בצ’כיה
1936 – חזר לתל עמל והשתתף בעלייה על הקרקע של הקיבוץ
1937 – סדרן עבודה בקיבוץ. נולד בנו, דני
1938 – גויס ל”פלוגות הלילה” של וינגייט כמפקד מחלקת “תל עמל”
1940 – התגייס לצבא הבריטי
1941 – אשתו, יהודית, נהרגה בתאונת אופנוע
1946 – השתחרר משירותו בצבא הבריטי וחזר לקיבוץ עם אשתו השנייה, אביבה. היה חצרן בתי ילדים והקים יחד עם יצחק גייסט את ענף ההודים בקיבוץ.
1947 – נולדה רותי, בתו מאביבה. גויס למנגנון הקבע של ההגנה והקים את גדוד 12 של גולני
1948 – הועבר לבקעת בית שאן והקים את גדוד 13 של גולני ופיקד עליו בקרבות מלחמת השחרור: כיבוש בית שאן, כוכב הרוחות, זרעין, ג’נין ונצרת. בעת ההכנות למבצע “חירם” לטיהור הגליל עלה על מוקש וסיים את תפקידו כמג”ד. קצין אג”ם של החטיבה.
1949 – סמח”ט גולני
1950 – מתמנה כמח”ט גולני בדרגת אל”מ. אביבה ואברהם עוזבים את הקיבוץ ועוברים לחיפה
1951 – מסיים את תפקידו כמח”ט גולני. מתמנה למפקד חטיבת המילואים 9 (חטיבת “עודד” אותה הקים בימי מלחמת השחרור אחיו, אורי).ראש מפקדת “אימוני הקיץ” של צה”ל, מפתח תורת לחימה לחי”ר ומקים את האוגדה הראשונה (36). נולדת בתו, רוני.
1956 – מבצע “קדש”. כובש את שארם א-שייח
1957 – מתמנה למפקד ביה”ס לקצינים ובאותה שנה מעתיק את מגוריו לשכונת נווה מגן ליד רמת השרון ומתמנה לראש מחלקת ההדרכה של צה”ל במטכ”ל
1958 – מתמנה למפקד פיקוד דרום
1959 – מקבלת דרגת אלוף ומינוי רשמי כאלוף הפיקוד
1962 – מתמנה לאלוף פיקוד הצפון
1964 – מתמנה ליו”ר ומנכ”ל “רשות שמורות הטבע”. מסיים את שירותו הסדיר בצה”ל ומתמנה למפקד אוגדת מילואים
1965 – מתמנה ליו”ר ומנכ”ל “רשות שמורות הטבע” בפועל ובמשרה מלאה
1967 – מפקד במלחמת ששת הימים על אוגדה 31 בקרבות בסיני. משתחרר סופית משירות פעיל בצה”ל, כארבעים שנה לאחר שהושבע ל”הגנה” וכשלושים שנה אחרי ששירת בפלוגות הלילה של וינגייט
1983 – נפטר ב- 11.4.83 לאחר שכיהן 18 שנים כמנכ”ל ויו”ר רשות שמורות הטבע והגנים. בשנים האחרונות רק כיו”ר רשות שמורות הטבע והגנים.