(28/06/1913 – 14/07/2001) ( כג סיון תרע”ג – כג תמוז תשס”א )

גדעון נולד בירושלים, ילד שישי מתוך שמונה, להוריו רחל ישראל ויצחק יעקבי. משפחת האב, יצחק, היתה ציונית חילונית. הוריו היגרו מרוסיה לאנגליה בשנת 1900 וב- 1907 עלתה האם עם ארבעת ילדיה לארץ. האב הגיע לאחר זמן קצר. גדעון נולד בירושלים בשכונת הבוכרים.
כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה לצפת בעקבות הרעב הקשה בירושלים. בצפת עבד אביו כמורה ושכרו היה בשקי חיטה. אחד מזיכרונות הילדות של גדעון הוא זיכרון הנסיעה בעגלה מצפת בחזרה לירושלים בהיותו בן חמש. המשפחה השתקעה בשכונת מוסררה ולגדעון זיכרונות רבים ועשירים מתקופת הילדות התוססת בקרבת העיר העתיקה.
גדעון היה ילד שובב ואמיץ. הילדים שיחקו תמיד עם ילדי שכניהם הערבים וכך למד גדעון ערבית מילדותו. בשנת 1923 הוקמה שכונת בית הכרם והמשפחה עברה לשם. גדעון הצטרף לתנועה החדשה “לגיון צופי ירושלים” שהיתה מקורבת ברוחה לאנשי “ברית שלום” של מגנס ובובר. אז החלו החלומות על התיישבות חקלאית. בשנת 1928 החליט גדעון, על אף התנגדות אביו, ללמוד בביה”ס “מקווה ישראל” מתוך כוונה ללמוד חקלאות ולחיות בקיבוץ. בזמן מאורעות 1929 חזר לבית הוריו והשתתף בהגנה על המקום. שנה לאחר מכן הושבע ל”הגנה”. באותה שנה החליט להיות רועה צאן ומכיוון שבמקווה ישראל לא היה צאן, פנה לבית אלפא. לפני כן עבר בקיבוץ נען שם חי אחיו, יעקב ויצא עם קבוצת חברים להכשרת שטח לקיבוץ חדש. לאחר מכן הצטרף לקבוצת “החוגים” שהיתה אז בכפר יחזקאל. גדעון זכר את האווירה הטובה ואת השיחות הממושכות על דרך הקבוצה. הוא החל לעבוד כרועה ונהנה מאוד מהיציאה לשטחי הגלבוע עם העדר, המקל וחליל הרועים. לאחר כשנה בבית אלפא, החליט גדעון לחזור למקווה ישראל, שם החלה התארגנות לקבוצה שהתכוונה לצאת לקיבוץ ובינתיים חיו כקומונה בין כתלי ביה”ס. הם יצאו יחד להכשרה בקיבוץ המאוחד לפלוגה בהרצליה (שפיים של היום). עם גמר ההכשרה החלו דיונים על עתיד הקבוצה. הרוב, וגדעון ביניהם, נטה להקמת קיבוץ חדש. לאחר דיונים וויכוחים החליט גדעון להצטרף לקבוצת תל עמל שרבים מחבריה היו חבריו במקווה ישראל.
הם חיו בנחלת יצחק ושם החל הרומן בינו לבין גולדה, רעייתו לעתיד. בסוף 1933 החלו לדבר על התיישבות בעמק בית שאן ועברו לאדמות העמק בשלבים.
בתו הראשונה, דליה, נולדה בשנה בה עלה הקיבוץ להתיישבות חומה ומגדל על אדמות עמק בית שאן. גדעון עסק בבניית הרפת ובחקלאות וגם כשומר שדות ואחראי על הנשק. ענייני הביטחון העסיקו אותו תמיד. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נטל חלק בהתארגנות ה”הגנה” וב- 1941 התגייס לפלוגה א’ של הפלמ”ח. הוא היה בפלוגה הערבית ואחראי על חוליית עלייה ליד איילת השחר, שם עברו את הגבול שיירות של עולים בלתי לגליים שפוזרו ברחבי הארץ.
ב- 1943 חזר הביתה ונולד בנו, רני. במהרה גויס שוב להעלאת חברת ילדים גדולה מסוריה. פעולה זו נמשכה עד אחרי המלחמה. ב- 1947 גויס ליחידה ששמרה על קווי המים בנגב. עם פרוץ מלחמת השחרור הוקם גדוד 13 שהורכב מאנשי העמק. גדעון היה מפקד הפלוגה המסייעת והשתתף בכיבוש בית שאן והגלבוע. הוא נפצע בקרבות ציפורי. לאחר תהליך שיקום נשלח לקורס קצינים. בשנים אלו נולדו הבנות, רחלי ונירה.
לאחר המלחמה החל לעבוד בדיג ואחר כך במשך כ- 25 שנים – בקואופרטיב בית שאן – חרוד כנהג. לאחר גיל 65 המשיך לעבוד במטעים, בשפרית ובמשלוחי דגים.
אחת התכונות הבולטות של גדעון היתה יכולתו לרתק את האנשים בסיפוריו, סיפורים פשוטים ואמיתיים השאובים מניסיון חייו. כל חייו אבה לטייל ולהדריך טיולים כשהוא מלא סיפורים ושופע ידע על כל צמח, אבן ופינה בארץ. בשנת 1970 יצא עם גולדה לטיול באירופה ומאז המשיך ליהנות מטיולים רבים אחרים.
גדעון היה פעיל בקיבוץ וחרוץ מאוד בעבודתו.
לגדעון ולאשתו, גולדה, נולדו 4 ילדים ונכדים רבים. גדעון נפטר בשיבה טובה בגיל 88.
יהי זכרו ברוך!