(15/11/1918 – 21/02/2006) ( יא כסלו תרע”ט – כג שבט תשס”ו )

כתב אבישי טבת:
אבא נולד ב- 1918 ברוסיה הלבנה, בן הזקונים של הוריו. ההורים עסקו במסחר ומצבם הכלכלי לא היה קל. מאיר למד ב”חדר” עד גיל 14. סבא וסבתא שלו מצד אביו עלו לארץ הקודש כדי למות ולהיקבר כאן. הם חיו בין חומות ירושלים ונקברו בהר הזיתים. כשהיה מאיר בן 10 הצטרף לתנועת “השומר הצעיר” שתפסה חלק גדול מזמנו. אבא מילא את כל מגוון התפקידים מהדרכה ועד ראשות הקן.
בגיל 18 יצא להכשרה ברובנה על מנת להתכונן לעלייה לארץ ישראל. במצב זה תפסה אותו מלחמת העולם השנייה. הוא עבר אל כל רוסיה דרך וילנה, מחוזות מורדביה, סטלינגרד, טשקנט ומשם לקירגיסטן. בתקופה זו הוא החליף את שמו ואת שם משפחתו, לאחר שהנ.ק.וו.ד מתחילים לחפש אותו ומאיימים לעצרו על פעילות חתרנית.
הוא עובר לגבול איראן במגמה להגיע עם צבא אנדרס לארץ ישראל.
אבה היה מהפעילים המרכזיים של התנועה בחו”ל ועבר ממקום למקום בגלל העניין שגילו בו השלטונות. בתקופה זו מאבד אבא את האמון בחלק מחברי התנועה הציונית. עולה בו חשד שיש שיתוף פעולה עם השלטונות נגדו ונגד חברים נוספים. נושא זה עלה בחריפותו לאחר עלייתו ארצה …
בסוף 1945 הגיע אבא לארץ דרך איטליה, לקיבוץ עין המפרץ ולאחר כשנה – לתל עמל שחוגג עשור להיווסדו. בקיבוץ התחיל את דרכו כחקלאי בגן הירק. לאחר מכן הוא יוצא לפעילות לריכוז גבעת חביבה, חוזר לעבודה בלול ומרכז את הענף. מהר מאוד הוא נבחר לתפקידים מרכזיים בקיבוץ ומשמש כמזכיר ארבע קדנציות, מרכז ועדת חברים, תמיד במרכז.
עם סיום תפקידו כרכז ו. חברים ב- 1960 הוא אמר: “למדתי דרך הפרט להסתכל על הכלל. למדתי יותר לראות את הפרט. צריך לדאוג שלא יישארו חברים בצדי הדרכים, שיהיו פחות ממורמרים, פחות אכילה הדדית. באנו לקיבוץ לא מתוך זה שהיה זה ביתנו ואהבנו את הנוף, רק מתוך כך שרצינו ליצור בית, בית טוב יותר ויפה יותר ויש עוד לעשות והרבה לעשות ובידנו הדבר ובנפשנו הוא”.
אבא – הימים לא פינקו אותך, נתת את כולך למען האחרים וראית בחייך שליחות גדולה.
אבא – בראש ובראשונה היה איש טוב, איש אוהב אדם, איש שתמיד בצד של האדם ובצד הטוב.
אבא – איש מאמין, מאמין בבני אדם, מאמין בצדק חברתי, מאמין שאיש קיבוץ זה להיות חבר, להיות בן אדם.
אבא – יהודי, קיבוצניק, ישראלי ואזרח חולם ומאמין ברוח האדם, בטעם החיים, ביופי, בכוחה של המילה הכתובה …
אבא – הכול אכפת לו, מצוקות ועוולות של חברים מסביבו, דרך התדרדרות ואבדן החלום הקיבוצי.
אבא – שהיה של המשפחה, שהאהבה והדאגה לאימא מילאה אותו, … הדאגה לנו ולשבעת הנכדים …
יהי זכרך ברוך!