(14/04/1913 – 08/09/2007) ( ז ניסן תרע”ג – כה אלול תשס”ז )

כתבו יוסי חרמוני ונגה תמיר
סבא שמואל נולד בעיר חודורוב, פולין בשנת 1913 להוריו גולדה וצבי-יהודה פרינץ ולו אח בוגר. אביו היה אופה ומקצוע זה עזר למשפחה לשרוד את מלחמת העולם הראשונה. בגיל שמונה הוא התחיל ללמוד עברית ולימים הלך בעקבות אחיו הגדול והצטרף לתנועת השומר הצעיר.
בהיותו בן 12 נפטר אביו ועול הפרנסה נפל על אחיו ובהמשך גם עליו. בזיכרונותיו הוא מתאר כיצד היה עוזר לאמו ללוש את הבצק בידיים ולאפות כעכים וחלות ללקוחות הקבועים.
בשנת 1935 עלו לארץ חברי גרעין “מסד” אליו השתייך, אך סבא נשאר לעזור לאמו במאפייה ולהדריך בקן השוה”צ. בשנת 1939 עלה במסגרת העלייה הבלתי לגלית, עלייה ב’. אז חבר לחברי הגרעין בתל עמל. בעקבות אחיו שהצטרף לכפר גלעדי, שינה את שם המשפחה מפרינץ לחרמוני. מעולם לא דיבר על אמו, שגורלה לא נודע וככל הנראה נספתה בשואת קהילת חודורוב.
בשנים הראשונות עבד במאפיית בית אלפא ואחר כך במאפיית הקיבוץ, שם הכיר את סבתא קלרה, כשהביא לחם טרי למטבח הילדים.
ב- 1943 התחתנו באופן לא שגרתי … סבתא היתה בביה”ח לרגל הולדת שלומית, הבכורה וסבא עלה לאוטובוס בדרך לבקר אותה בדיוק כשהרבי ירד מן האוטובוס לחתן אותם … מתחת לחופה נשבעו בשמם וענדו טבעות בני זוג אחרים …
אחר כך נולדו עדה ויוסי.
סבא עבד ברפת במשך 18 שנים ולאחר מכן 18 שנים נוספות במפעל מתכת. בכל עבודה בה עסק השקיע את מלוא המרץ, הכוחות והאחריות. כך היה גם בעבודה שנחשבה בעיניו ובעיני רבים מהחברים בקיבוץ, למפעל חייו – הארכיון.
סבא עשה את הארכיון לביתו ולמבצרו. מכמה ארונות ומדפים של עלוני הקיבוץ, מיין, אסף, סידר והתקין ארכיון לתפארת. ממכונת הכתיבה שלו שלח מכתבים לכל ארכיון ומוסד ציבורי חשוב מתוך דאגה לשימור הזיכרון הקיבוצי. לצד מלאכתו זו עסק גם בשמירת הקשר עם בני עירו, חודורוב באשר הם. לכולנו זכורה תמונת בית הכנסת בחודורוב, אותה הפיץ באלפי עותקים ושלח לכל קצווי עולם. למרות היות אתאיסט מוצהר, שמר פינה חמה מאוד לבית הכנסת הזה ואף הנציח אותו באחד מריקועי הנחושת היפים שעשה במו ידיו והיה גאה בו במיוחד.
ההידרדרות הקשה בשמיעתו של סבא מגיל צעיר יחסית, הקשתה על הקשר אתו, אך לא פגעה בלהט התמידי שלו להתעדכן, לדעת ו”להיות בעניינים”. כך גם שמר וזכר באדיקות כל תאריך משפחתי חשוב ואת ימי ההולדת של כל נכד ונכדה.
בזיכרונותיו כתב: “כאשר אני מסכם את שנותי בקיבוץ ובתנועה, עלי לציין כי ירשתי מהורי שתי תכונות עיקריות:
היחס לעבודה – כתכונה הראשונה והתכונה השנייה, שאולי ירשתי מאמי היא היחס למסורת היהודית … תמיד הערתי אנשים המאמינים בכנות באמונתם ולא הופכים אותה קרדום לחפור בו …”
סבא חי ופעל מתוך אמונה שלמה בערכי התנועה והקיבוץ: חריצות, מסירות, אחריות וצניעות. הוא התמיד בכך על אף התרופפות בריאותו והשפעות גילו המופלג. בזכות מסירותן הרבה של בנותיו הוא זכה לחיות בביתו ולצאת לעבוד עד יומו האחרון. את זיכרונותיו הוא חותם בשמחה: “שיא הסיפוק שלנו הוא שילדינו חיים על ידנו וממשיכים בחיי הקיבוץ והשרשרת נמשכת …”.
יהי זכרו ברוך!