(12/01/1913 – 09/10/1981) ( ד שבט תרע”ג – יא תשרי תשמ”ב )

גיזה נולדה ביום 12 בינואר 1913 בעיר לבוב, גליציה, פולין, להוריה אברהם וסבינה ולא שתי אחיות – אנקה ורוז’יה, האחות הצעירה שמתה ממחלה בנעוריה. גיזה למדה בגימנסיה היהודית בלבוב במחלקה הפולנית, אך ידיעותיה בשפה העברית היו טובות. היא סיימה את ביה”ס התיכון עם בגרות כתלמידה מצטיינת. גיזה הצטרפה לתנועת השומר הצעיר בקן לבוב בשנת 1926 ומאז היתה לחברה נאמנה ומסורה לתנועה. משנת 1930 היתה חברת “החלוץ” כשהיא מצפה לעלייה. במאי 1939 זכתה גיזה לעלות בעלייה ב’.
להכשרתה לעלייה בחרה גיזה ללמוד ולעבוד בשתלנות וגידול צמחים בחממות ובמשתלות וגילתה התמחות בשטח זה, כדרכה בכל דבר אותו עשתה. כך קרה שלאחר הקורס היא הוזמנה להיות מדריכה – מורה בבי”ס חקלאי לנערים בלבוב.
גיזה פעלה בכל דרכיה באצילות נפש, בהסברת פנים ובאחריות מרבית. היתה מסורה, חרוצה ומעמיסה על עצמה כל פעולה שנדרשה לעשות.
עם עלותה ארצה הצטרפה לקיבוץ תל עמל בהיותה חברת קיבוץ “מסד”. כאן היא שאפה לעבודה בחקלאות ועל אף כוחותיה הדלים, עבדה תחילה בגן הירק ולאחר מכן בגינות נוי. בימי מלחמת העצמאות, עת הבחורים היו מגויסים למלחמה, התנדבה גיזה לטפל בצמחים בקיבוץ, טיפוח הגדרות הירוקות, השקיית דשאים ועוד, סוחבת את הצינורות הכבדים כדי לשמור על ירקות הדשאים ורעננות הפרחים.
גיזה היתה אישה קטנה, צנומה ובעלת גוף שברירי אך מרצה הבלתי נלאה וכוחות נפשה הרבים הכתיבו לה להתמסר לעבודה מועילה בקיבוץ. אולם כאשר מצב עיניה לא אפשר לה לעבוד בחקלאות, פנתה לעבודה במעבדת הדייג ותרמה שם לגילוי מחלות דגים בברכות. גם כאן התמסרה לתפקידה במלואה.
גיזה גילתה יחס מיוחד לכל נצרך והיתה מעין פטרון ותומך לסובל. גישתה ליפה ולאסתטי ציין את אופיה, בייחוד לעולם הצומח ונחשבה למומחית בגידול עציצים. על אף עיניה שבגדו בה לא מש הספר מידה ובשנים האחרונות נעזרה בשמיעת ספרות מקסטות והרבתה לקרוא וללמוד. גיזה היתה ערירית אך לא בודדה. רבים העריכו אותה והתחברו אליה. גם גבור מחלתה הממארת התמסרו חברות רבות לטפל בה והיא נשאה את סבלה בגבורה עד שהמוות הכריעה.
גיזה נפטרה ונקברה בבית העלמין של קיבוצה, תל עמל. יהי זכרה ברוך!