(16/10/1912 – 24/02/1995) ( ה חשון תרע”ג – כד אדרא תשנ”ה )

מינקה ולדן לבית ציזנר נולדה בעיר חשאנוב, פולין בשנת 1912 להוריה חנה ומנדל. אביה היה סוחר די אמיד והיו לו שתי חנויות. מינקה היתה הצעירה מבין תשעה אחים ואחיות, מהם נספו בשואה שישה. בעיירה לא הורגשה האנטישמיות עד שהגיעו חיילי הלר והחלו בפרעות ביהודים וגם משפחתה של מינקה נפגעה.
מינקה הצטרפה לתנועת השומר הצעיר כשהיתה בת 13. ההורים התנגדו לכך והיא ביקרה שם בלי שההורים ידעו על כך. היא השתתפה גם בטיולי התנועה ובכל הפעולות.
כאשר גמרה את חוק לימודיה, מינקה יצאה לעבודה. הוריה כבר לא היו בחיים. כך היא יצאה ללמוד בבית ספר להכשרת גננות וביקרה במוסדות חינוך להסתכלות. רוב התלמידות היו שם נוצריות אך היא הסתדרה איתן יפה. לאחר מכן היא יצאה להכשרת קיבוץ “מסד” שהשלים את קיבוץ תל עמל.
את יצחק, בעלה, הכירה מינקה בנובי-טרג שם הוא הדריך את הקן בהיותו שליח התנועה. מינקה ויצחק עלו לישראל לקיבוץ תל עמל בשנת 1938. התנאים היו קשים ובימי מלחמת העולם, הצבא הבריטי התמקם במחנה הקיבוץ וחברי הקיבוץ התגוררו באוהלים, שני זוגות באוהל קטן.
מינקה עבדה בבית הילדים ותנאי הטיפול היו קשים מאוד. המטפלות עבדו מהבוקר עד הערב ללא הפסקה, אבל הילדים, למרות החום וללא קירור כלשהו, תוך סכנת מחלות, טופלו באופן יוצא מן הכלל. לאחר מכן עבדה מינקה במחסן להלבשת הילדים וזכתה להערכה רבה בעבודתה.
בראיון אותו קיימה נחמה גנוסר בתחילת שנות ה- 90 היא נשאלה איך היא רואה את הקיבוץ בימים אלה? התשובה של מינקה היתה נחרצת כשאמרה שהקיבוץ יתקיים אם כי יחולו בו שינויים.
מינקה שהיתה בעצמה מטפלת, לא השלימה עם הלינה המשפחתית והדגישה שזה לא משנה את גודל אהבת ההורים לילדיהם.
מינקה הקימה משפחה עם יצחק ולדן והם היו מאושרים, בעיקר כאשר נולד בנם היחיד והאהוב, מיכה. לשמחתם, נישאו מיכה ומיכל’ה בבית אלפא והקשר עם ההורים היה תמיד קרוב וחם. מינקה ויצחק שמחו על כי טוב להם שם והם מעורים ופעילים בחיי הקיבוץ.
למיכה ולמיכל’ה נולדו חמישה ילדים, נכדים למינקה וליצחק. לפני חצי שנה נולדה גם נינה ואושרה של מינקה היה רב. חבל שיצחק לא זכה לחבוק את הנינה.
מינקה התאלמנה לפני שש שנים ומאז היו חייה קשים יותר ואף רבו מגבלותיה הבריאותיות אבל היא תמיד זכרה את חייה היפים עם יצחק ומיכה, הבן המסור לה תמיד.
יהי זכרה ברוך ושמור עמנו כחברת קיבוץ נאמנה.