(07/01/1912 – 20/05/1975) ( יז טבת תרע”ב – י סיון תשל”ה )

נפתלי נולד בוורשה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר לקובנה, שם קיבל את חינוכו העברי הראשון בגימנסיה “תרבות”. בגיל 15 עלה ארצה לחיפה עם משפחתו. הוא למד בביה”ס למלאכות שליד הטכניון את מקצוע המסגרות. עם סיום בית הספר עבד בתחנת החשמל של חברת החשמל בנהריים. שם נפצע קשה והחלים אחרי תקופה ממושכת.
נפתלי היה בין מייסדי קן השוה”צ בחיפה. היה חבר פעיל בקן והרוח החיה בהרבה מפעלים של התנועה. ההיכרות הראשונה של נפתלי עם קיבוצנו החלה למעשה בתקופת הגרעין בבת גלים, כאשר נפתלי, יחד עם קבוצת חניכים מקן חיפה היו באים בלילות שבת להשתתף בשמחת הקיבוץ. באותה תקופה קשר נפתלי קשרי ידידות עם כמה מחברי הגרעין. מאוחר יותר הצטרף נפתלי לגרעין שהקים את קיבוץ תל עמל והשתתף בהקמת חומה ומגדל, בין מייסדי הקיבוץ.
כעבור מספר שנים עזב את הקיבוץ ונשלח על ידי סולל-בונה יחד עם עוד בעלי מקצוע מהארץ לעבוד בעיר עבאדן אשר בפרס. בחזרו ארצה לא הסתגל לחיי העיר והצטרף לקיבוץ כפר מסריק. עם הצטרפו לכפר מסריק הוטל עליו תפקיד אחראי של הדרכת קיבוצים צעירים בנגב במקצוע המכונאות. בשובו הביתה עבד זמן קצר במסגרייה ושוב הוטל עליו התפקיד של הרצת מכון התערובת של “מילובר”.
בשנים האחרונות פקדה את נפתלי מחלה קשה. כוחותיו הפיזיים החלו נסוגים אולם רוחו לא נשברה ובמשך כל השנים הקשות שעברו עליו לא עזבה אותו רוח ההומור האופיינית והוא שמר על זקיפות קומה אנושית עד ימיו האחרונים.
נפתלי נישא לריבה שהיתה לו משענת נאמנה בימי חוליו והותיר שתי בנות. יהי זכרו ברוך!