(28/12/1918 – 24/07/1983) ( כה טבת תרע”ט – יד אב תשמ”ג )

יוכה דבורקין – נתיב חייה

יוכה (יוכבד) נולדה בעיר רובנה בכ”ה טבת תרע”ט (28 בדצמבר 1918), במחוז ווהלין להוריה, ליבה ונתן מופת. היא גדלה בבית יהודי – מסורתי. הוריה מעוטי היכולת התפרנסו ממסחר ואביה שהצטיין בקול צלול וערב שימש לעתים כחזן בבית הכנסת.

יוכה היתה הבת השניה להוריה ואיתה שני אחים צעירים. היא למדה בביה”ס העברי “תרבות” כמו שאר הילדים בבית. השפה העברית היתה שגורה בפיהם. בבית ספגה יוכה הרבה חום ואהבה אותם הורישה גם לבניה ולמשפחתה. יוכה היתה הדמות הדומיננטית בין הבנים ועל פיה יישק דבר.

כבר בשנתה העשירית, 1929, הצטרפה לקן השוה”צ ומאז ועד ימיה האחרונים פעמה בה הרוח התנועתית. אחרי גמר בית הספר המשיכה בלימודיה בביה”ס “אורט”. כאן הצטיינה בחוש מיוחד לתפירה ותבונת כפיים. עם זאת היה הקן השומרי לביתה השני, תמיד פעילה וערה. בלהט נעוריה משכה אחריה צעירים רבים. לא ויתרה על אף מושבה או מפעל תנועתי אחר ותמיד היתה בין הראשונים. בגמר הלימודים נרתמה לעול המשפחה ועבדה במקצועה כדי לסייע לה.

עם צאת הפלוגה הראשונה להכשרה חלוצית בראדום, בשנת 1937, היתה גם בין מקימי קיבוץ “בחזית”. בבית השאירה משפחה במצב כלכלי קשה, אולם צו התנועה היה תמיד בעיניה כדבר ראשון במעלה. בהכשרה נתנה את חלקה בארגון הפעילות התרבותית והחברתית. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, ספטמבר 1939, התקפל הקיבוץ ויצא מזרחה לגבול ברית המועצות. הסובייטים כבר כבשו את חלקה המזרחי של פולין ויוכה מצאה את משפחתה ללא אמצעי מחיה. הודות לתושייתה השיגה מיד עבודה ותמכה במשפחה. אך לא זמן רב נמשך הדבר. התנועה התחילה להתארגן מחדש ליציאה לוילנה במטרה לחפש דרכים להגיע ארצה.

יוכה עזבה את בני משפחתה בלב דואב ובנקיפת מצפון והצטרפה לשאר חבריה למסע דרך הגבול ל”ריכוז וילנה”, שם התקבצו חברי השוה”צ מכל קצווי פולין הכבושה. קיבוץ “בחזית” שחלק מחבריו נמצאים כיום בקיבוצנו, התארגן כיחידה ויוכה שוב השקיעה ממרצה ואונה בתפקידים השונים. בשנת 1941 התפזרו החברים לקבוצות קטנות מטעמי בטחון והימים ימי מצוקה ורעב. יוכה מוצאת עבודה במקצוע התפירה ומארגנת מתפרה יחד עם כמה חברות מן הקיבוץ.

עם פרוץ מלחמת גרמניה – בריה”מ כובשים הגרמנים את ליטא ושוב נטלו חברי “בחזית” את מקל הנדודים ויצאו לדרך לפנים רוסיה, לעיירה נדחת באסיה התיכונה. הם מנסים להתארגן, עוברים ממקום למקום בטלטולי הדרך. יוכה נאלצה לפעמים לברוח ולהחליף מקום וכך במשך מספר שנים עד יום גמר המלחמה. יחד עם חבריה היא חוזרת לאדמת פולין החרוכה והיא שוב בין הפעילים, מלאת מרץ ותושיה.

רק לאחר שנתיים, ב- 7 ביולי 1947 בא היום הנכסף והיא מגיעה ארצה לקיבוץ תל עמל. פה היא מקימה את משפחתה עם ירחמיאל דבורקין יבדל”א ומוצאת את אושרה אחרי שנות סבל ונדודים כרעיה מסורה ואם אוהבת. כאן נולדו הבנים: נתן (1948), שרגא (1953) וארנון (1958). ברבות הימים נולדו הנכדים.

יוכה היתה תמיד פעילה, דואגת ואחראית וזכתה להערכה רבה מצד חברי הקיבוץ. בין התפקידים שמילאה: מחסנאית בגדים, מטפלת בקבוצת נוער, מרכזת מחסן המטבח, סדרנית עבודה, חברה בוועדת קשר לחיילים ועוד. בשנת 1964 הצטרפה לענף המתפרה ועבדה בתפירה עד שנתה האחרונה.

יוכה חלתה במחלה ממארת ונאבקה על חייה במשך כשנתיים. היא נפטרה ביום י”ד באב, תשמ”ג (24 ביולי 1983). יוכה תיזכר בקיבוץ כחברה מסורה, פעילה ואהובה. על קברה נחרתו המילים: “יש הנותנים בשמחה והשמחה שכרם”.

יהי זכרה ברוך!