(01/01/1914 – 09/02/1972) ( – כד שבט תשל”ב )

חיה נולדה בעיר קונוטופ באוקראינה להוריה פנינה וברוך שווייסברג. בגיל חמש עלתה עם הוריה לישראל לאחר נדודים של שנתיים בתוהו ובוהו של המלחמה והמהפכה ברוסיה. תקופה קצרה אף אבדה חיה להוריה ואומצה בידי זרים. באורח נס נמצאה וחזרה לבית משפחתה.
משפחת שווייסברג עלתה ארצה בשנת 1920 והתיישבה בחיפה. האב היה ממניחי יסודות בית החרושת “שמן”. חיה למדה בחיפה ובנעוריה הצטרפה לתנועת השומר הצעיר, קן חיפה.
במאי 1933 עזבה חיה את לימודיה והצטרפה לראשוני המגשימים בקיבוץ הארצישראלי הראשון בשכונת בורוכוב, לימים, תל עמל.
חיה הוסיפה לקיבוץ מנועם הליכותיה ומקסמה האישי. היתה פעילה בחיים החברתיים אך לא רבים ידעו על פעילותה בהגנה ובתעשייה הצבאית במחתרת.
לאחר העלייה על הקרקע הגשימה חיה את חלומה להיות מחנכת. תחילה עבדה בהכשרה חינוכית במשמר העמק ובשנת 1941 יצאה להשתלם כגננת בסמינר הקיבוצים. חיה היתה מהגננות הראשונות בתל עמל והצטיינה ברוחה החמה והאוהבת לאדם ולילד. היא היתה בין תלמידותיהם המוכשרות ביותר של יהושע מרגולין ז”ל ופרופ’ מנדלסון ושאבה מהם את האהבה לטבע ולחינוך הילדים. לימים עברה חיה לעבוד בחינוך המיוחד בביה”ס בתל עמל, בכפר יחזקאל ובמוסד החינוכי “גלבוע”.
חיה היתה בת מסורה להוריה ודאגה להם כל הימים וכן למשפחתה שהקימה בקיבוץ יחד עם בעלה, בושקו ולשלושת ילדיה.
חיה חלתה וסבלה שנים אחדות. לימים כבדה מחלתה והיא נפטרה.
יהי זכרה ברוך!