(28/05/1914 – 15/04/2006) ( ג סיון תרע”ד – ל תשס”ו )

נחמה נולדה סמוך לפרוץ מלה”ע הראשונה בעיירה קטנה בדרום אפריקה. בגיל 11 יצאה למסע לארץ ישראל יחד עם אמה ושלושת אחיה. הם הגיעו לזכרון יעקב, בית משפחתה של אמה, ציפורה שנולדה שם. האב נשאר בשל הפרנסה בדרום אפריקה והיה שולח כל חודש לירה זהב למחייתם. לאחר ארבע שנים חוזרת ציפורה לדרום אפריקה עם שני הבנים הצעירים. נחמה נשארת לבד בפנימיית ביה”ס הריאלי בחיפה. בת 18 היא מגלה את השומר הצעיר והיתה מראשוני החברים שבנו את הקן ובהמשך את קיבוץ תל עמל. בראשית ימי הקיבוץ עבדה נחמה בגן הירק. בגיל 24 היא יוצאת לשליחות בדרום אפריקה ועם שובה מתחילה ללמד אנגלית במשמר העמק, שם היא פוגשת את בעלה לעתיד, יהודה מרכוס. לנחמה וליהודה בת אחת. שבועיים לאחר הולדת הבת, רותי, נהרג יהודה בתאונת אימונים בפלמ”ח.
נחמה מוצאת נחמה בעשייה רבת שנים כעיתונאית ופעילת מפ”ם ומורה לנשים לא אורייניות בבית שאן. נחמה פוגשת את עמנואל והוא עובר לגור בניר דוד. בשנותיה האחרונות היא ממשיכה לעבוד בגינות נוי וכותבת ומתרגמת ומחפשת ביטוי לשאלות העולם.
בזכות הוריה של נחמה וקשריה עם הקהילה היהודית בדרום אפריקה התקבלו תרומות להקמת הקיבוץ ולבניין חדר האוכל. זה גם הקשר לשם הקיבוץ “ניר דוד” אותו דרשה הקהילה בדרום אפריקה להנצחת דוד וולפסון נשיא ההסתדרות הציונית.