(05/12/1920 – 10/06/2007) ( כד תרפ”א – כד כסלו תשס”ז )

סוניה לבית טרובוביץ’ נולדה בעיר מיר, צפון מזרח פולין, עיר גבול מוקפת כפרים ויערות ושנתברכה בישיבה גדולה של אברכים ותלמידי חכמים.
הוריה, מרדכי ודבורה ואחיה, יוסף, חנן, ציפורה ולאה. האם היתה עקרת בית והאב – ציוני, סופר סת”ם שעסק בכתיבת ספרי תורה שהיו מוגהים ונכרכים בבית המלאכה המשפחתי ונשלחו ברובם לאמריקה. כל משפחתה הקרובה של סוניה נספתה בשואה.
הבית היה דתי מסורתי. סוניה למדה בבית ספר דתי לבנות ובו גם למדה לדבר, לקרוא ולכתוב עברית. אחר כך למדה בביה”ס העממי ובתיכון ממלכתי פולני.
בגיל הנעורים הצטרפה לקן “השומר הצעיר” ולפני צאתה להכשרה ברובנה (1939) למדה את מקצוע התפירה.
עם פרוץ מלה”ע השנייה היתה סוניה בפלוגה הראשונה של השוה”צ שיצאה לווילנה, שם כבר הוקם הריכוז של תנועת הנוער החלוציות. ב- 1941, עם הכרזת המלחמה גרמניה – רוסיה, יצאה מווילנה עם מספר חברים מגרעין “המנהרה” אליו השתייכה לכיוון הגבול הרוסי מזרחה לאסיה התיכונה: “יצאנו, שישה אנשים, היינו באמצע השדה, סביבנו דהרו הרוסים העוזבים את וילנה המופגזת, נוסעים במשאיות עמוסות ובטנקים. המטוסים הגרמניים הנמיכו טוס ממש מעל ראשינו והפגיזו, סביבנו הרוגים רבים שרועים על הקרקע …”
הקבוצה הגיעה לעיר הבירה טג’יקיסטן ומצאה עבודה באזור. שם גם חוותה סוניה רעב וקדחת קשה.
עם תום המלחמה (1945) חזרה סוניה לפולין עם עוד חברים. שצ’צ’ין היתה תחנתה הראשונה. משם, עם עוד פליטים רבים, עברה לברלין שם נולדה בתה הבכורה, דבורה. עם תינוקת קטנה בזרועותיה, דרך מרסיי, עלתה ארצה (13.10.1947).
סוניה נקלטה עם דבורה בקיבוץ תל עמל. הקליטה היתה מלווה בקשיים לא מעטים אך רוחה היתה חזקה ונתחזקה מה”יחד” המיוחד והייחודי של חברי ההשלמה.
לאחר שנפרדה מאביה של דבורה, נישאה סוניה להשו גלמן והם הביאו לעולם שני בנים תאומים: מודי ונועם.
שלושים שנה עבדה סוניה במטבחי הקיבוץ, הילדים והמוסד ואז חזרה למקצוע נעוריה, תפירה.
לאחר פטירתו של השו, בעשרה ביוני 2007 חלתה סוניה במחלה קשה, קצרה ומהירה.
היא היתה אשת עבודה אחראית, דייקנית ומסורה. חברה טובה ואם וסבתא גדולה עם לב זהב אוהב ורחב. יהי זכרה ברוך!