(31/12/1912 – 30/06/2002) ( – כ תמוז תשס”ב )

מאת יהושע לוריא:
אצלנו קראו לה “פנקה הלבנה” להבדיל מ”פנקה השחורה” (פנקה שורר ז”ל) וזה היה שמה המקובל.
פנקה היתה מעולי “מסד” הראשונים שהגיעו לקיבוץ תל עמל, היא הגיעה אלינו כבר בראשית 1933 מהעיר טרנופול, גליציה. אחרי הכשרה בנדבורנה השתלבה מיד בחיי הקיבוץ.
הוריה גרו בתל אביב. אביה היה פועל בניין, אמה היתה אישה טובת לב וקיבלה כל אחד בסבר פנים יפות, הזמינה לאכול אל שולחנם, אע”פ שהיה רחוק משפע. ארבעה אחים היו לפנקה ואחות צעירה, חיה, שעבדה בצבעות. שני אחים נוספים נפטרו בחו”ל.
פנקה היתה בחורה מיוחדת, חרוצה ולמדה עבודות בניין כמו טיח וריצוף. הטייחות היתה מקובלת מאוד בקבוצת הבניין שלנו ברמת גן. נעים היה לראותה כבחורה בעלת צמות בהירות המתנופפות על ראשה ובידיה כף טייחים, מטפסת על סולם ומטייחת בקפידה את הקירות. יום עבודה כזה במשך שמונה שעות היה בוודאי לא קל, אך פנקה הרזה התגברה על כל קושי. היא היתה לגאוות הקיבוץ בהתמדתה המקצועית. כאשר עברנו לבית אלפא לא מאסה בפרנסות שנדרשו אז מהבחורות: הפצת עיתונים בעפולה, משק בית ועוד. ואחר כך, בעבודה קשה בסלילת כביש מרחביה – שאטה עם הבחורים. כל זאת לפני העלייה על הקרקע.
פנקה אהבה קריאת ספרים ושמיעת מוזיקה ואחרי העבודה מצאה עיסוקים תרבותיים כמו טיפול בספרייה שהיא הקימה והיתה ממוקמת בחדר האוכל במחנה שלנו בבית אלפא. אולם הספרייה ההיא נשרפה יחד עם חדר האוכל בדלקה מקרית יחד עם תקליטיית המוזיקה ורק הפטפון ניצל.
אחרי עלותנו על הקרקע היתה תרומתה של פנקה למשק בהקמת ענף האווזייה. מאות אווזים לבני כנף שטו בלהקות על פני גלי נחל האסי ולעת ערב היו אוספים אותם לסככות שלחוף הנחל. זכור לנו יעקב גפן (מעולי טהרן) שהיה שט בסירה על פני הנחל ומגרש את האווזים לחוף, שם מצאו מזון ומנוחה, היו מטילות ביצים ודוגרות עליהן. לפעמים היו מטיילות על החוף ופנקה היתה אוספת את הביצים. היא ראתה את הענף כעין ממלכה שלה והתמסרה לה בלב ובנשפ. בסוף התברר שהענף אינו רווחי והוחלט לחסלו. נשארו רק הצילומים האטרקטיביים. זה היה משבר נפשי לפנקה.
כאשר בנו את המגדל העגול מבטון, אחרי חדר האוכל, היא קיבלה חדר קטן בקומה העליונה בשביל הספרייה. שם התייחדה עם הספרים המעטים שהקיבוץ תרם מתקציבו, אך לאט, לאט גדלה הספרייה עד אפס מקום.
כאשר הקמנו את “יד לבנים” ובו הקומה העליונה ייעודה לספרייה, בשנת 1971, הועברה הספרייה מהמגדל לאולם החדש ואיתה עברה גם פנקה הספרנית. כאן המקום להזכיר את אליעזר צינברג ז”ל, הספרן המומחה בהכנת הספרייה על הריהוט שבה. שנים רבות כיהנה פנקה כספרנית.
אחד התפקידים הזכורים היה הטיפול במתנדבים והיא יצרה קשר מיוחד עמם והיתה מסורה להם כמנהגה. כך בכל תפקיד שלקחה על עצמה.
ברבות השנים עברה פנקה לבית הבריאות כאשר כוחותיה לא עמדו לה יוותר. וייאמר לזכותה שבני משפחתה ובעיקר מהדור הצעיר, נהגו לבקר אצלה לעתים תכופות.
פנקה נפטרה בשיבה טובה. יהי זכרה ברוך! על כי היתה חברה ממייסדי הקיבוץ שתרמה רבות בדרכה היא כאישיות מיוחדת במינה.