(15/04/1915 – 22/12/1984) ( א אייר תרע”ה – כח כסלו תשמ”ה )
נפתלי גולומב בן דוד ונחמה (מבית ליפשיץ) נולד בתל אביב. האם היתה נצר למשפחת ראשוני פתח תקווה מצד אביה.
משפחת גולומב היתה מעוגנת בתנועת העבודה. דודו, אליהו גולומב, היה מנהיג ארגון ההגנה. נפתלי למד בגימנסיה הרצליה בתל אביב. המשורר דוד שמעוני היה מחנכו. הוא הצטיין בלימודיו, בעיקר במקצועות הראליים ובשפות ערבית ואנגלית.
בשנת 1931 הצטרף נפתלי לתנועת “המחנות העולים” ובשנת 1932 עבר להכשרה בקיבוץ שפיים. כעבור שנה החליט יחד עם מספר חברים להצטרף לקיבוץ השוה”צ הא”י א’ הוא תל עמל, שישב אז ברמת גן (גבעתיים). בתקופה הראשונה עבד בבניין ובפרדסים ובשנת 1934 נשלח עם עוד שלושה חברים לעבד את אדמות עמק בית שאן, חלוצים ראשונים לגאולת העמק משממותו.
לאחר פרוץ המאורעות תרצ”ו השתתף נפתלי בעליית הקיבוץ על הקרקע, היישוב הראשון בשיטת חומה ומגדל. לאחר מכן קיבלת על עצמו תפקיד בא-כוח הקיבוץ למשא ומתן עם המוסדות המיישבים. ב- 1940 נשלח לעבודות עפר בטרקטור לסייע במאמץ המלחמתי הבריטי על גדות הנהר פרת בצפון סוריה.
בשנים 1942-1941 נקרא על ידי ההגנה לפעול בהברחת עולים ארצה מן הגבול התורכי-עיראקי-סורי, דרך לבנון. נפתלי מונה למרכז ההעפלה בכל המרחב הערבי. הוא הקים רשת של פעילים וכך הועברו אלפי מעפילים, מבוגרים וילדים. עם שובו מהמשימה הנ”ל נקרא נפתלי לפעול כשליח ראשון של השוה”צ במחנות העצורים בקפריסין. כשחזר לקיבוץ היה מזכיר ורכז משק, דאג לקליטת העולים בקיבוץ (ההשלמה) ויצא להדרכת הקיבוצים הצעירים של הקבה”א בנגב.
בשנת 1961 יצא נפתלי לארגן קורס ראשון לרכזי משק של קיבוצי השוה”צ ואחר כך של התנועה הקיבוצית כולה, במדרשת כפר רופין. נפתלי קיבל מלגה מאוניברסיטת מישיגן בארה”ב ויצא ללימודים עם משפחתו, שם נטל חלק פעיל במחקר ולימוד בבעיות הניהול והארגון המשקי-חברתי. שם חיבר נפתלי את ספרו: “הקיבוץ כמערכת פתוחה”.
בשנת 1970 חזר נפתלי ארצה וארגן את המכון לסוציוטכניקה ליד איגוד התעשייה הקיבוצית. הוא המשיך בהוראה ובמחקר והכין ספר חדש על “מנהל התעשייה בקיבוץ”.
נפתלי נישא בשנת 1937 לצילה זילבר בתל עמל ונולדו להם שלושה ילדים. הוא זכה לנכדים רבים. בשנת 1972 עבר נפתלי לקיבוץ העוגן שם התקשר לאשתו השנייה, פרומה, שליוותה אותו עד יומו האחרון.
נפתלי סבל מהתקפי לב בשנים האחרונות לחייו והובא למנוחת עולמים בניר דוד (תל עמל).
יהי זכרו ברוך!
