(02/11/1915 – 19/02/2003) ( כה חשון תרע”ו – יג תשס”ג )

יצחק נולד בגליציה המזרחית בשם איז’ו, בן רביעי, בן זקונים לבית צאודרר. את אביו שגויס לצבא הפולני ונהרג במלה”ע הראשונה לא הכיר. יצחק סיים שבע שנות בי”ס עממי ולמד בבי”ס מקצועי לימודי מסגרות. לשומר הצעיר הצטרף בעקבות יעקב, אחיו. בגיל 21 התגייס לצבא, לחיל התותחנים, למד לרכוב על סוסים ולטפל ולאלף אותם (הסוסים גררו את התותחים).
לאחר השחרור יצא להכשרה בקרקוב. במלה”ע השנייה התגייס שוב ליחידתו הקודמת ובצאתו נפרד פעם אחרונה מאמו. הפלוגה שלו לחמה בהונגריה ובסופו של דבר הגיע כחייל לארץ ישראל וערק מהצבא כדי להישאר בארץ.
יצחק הצטרף לקיבוץ המעפיל ושם פגש את מיכל. יצחק עבד בבית חרושת “נעמן” בתעשיית לבנים. יצחק ומיכל עברו לקיבוץ משמר העמק בו “החזירו” שניהם ימי עבודה על חשבון הילדים שעדיין לא נולדו, שילמדו בעתיד במוסד במשמר העמק, ככה זה היה אז. לאחר שנולדה בתם הבכורה, שולה הם עברו לקיבוץ ניר דוד, ליד אחיו ששרד יחידי את השואה מכל משפחתם. יצחק ומיכל אמצו את אסתר, בת דודתו שהוריה נספו בשואה.
ליצחק ולמיכל נולדו עוד שני ילדים. יצחק התגייס מרצונו לחטיבת גולני עם פרוץ מלחמת השחרור. בקיבוץ עבד בענפים שונים ואת שעות הפנאי הקדיש למשפחתו ולגינתו. הוא אהב בעלי חיים, בנה צעצועים מעץ, צייר על דלועים ואהב ליצור מהחומר. יצחק היה יצירתי מאוד ועצמאי במחשבתו ולכן לא תמיד הסתדר עם הנורמות הקשוחות של הקיבוץ. עם הצד היותר קשה באישיותו, עם הדרישה הבלתי מתפשרת לשלמות, היה בעל קסם אישי רב, חוש הומור, איש חם ואוהב, תכונות שאוהביו הכירו והעריכו.
יהי זכרו ברוך!