(04/07/1954 – 21/02/1963) ( ג תמוז תשי”ד – כז שבט תשכ”ג )
אהוד, בנם של ברכה ודוד שמעוני, חברי גרעין “אייל”, נקטף בשחר ימיו, בן 9, בעקבות ניתוח להוצאת שקדים.
יהי זכרו ברוך!
בחוברת הזיכרון כותבת מורתו, מרים יחיאלי:
כמחצית השנה בלבד היתה לי הזכות להיות מורתו של אהוד בקבוצת “צוקים”. במשך תקופה קצרה זו הספקתי להכירו יפה.
בכיתה, בלימודים, כבשדה בטיולים, במשחקים ובחברה התבלט והצטיין. אהוד אהב מאוד את מרחבי הטבע ובטיולנו השבועי הוא חש בתחושתו הבריאה את כל שהתרחש בו. עם ראשית הסתיו יצאנו לפגוש את מבשרי הגשם. אהוד היה הראשון שגילה את הפרחים הקטנים שזה עתה הבקיעו את דרכם על פני האדמה הצמאה. בציפורניו ניסה להוציא את הפקעות והבצלים למען היווכח ממה הם ניזונים.
בטיולים בגלבוע שימש לנו מורה דרך. הוא צעד בראש החבורה כשהוא מתבדח ומספר על טיוליו בשבתות, כאחד בקי ומנוסה. הוא צהל לקראת כל ציפור שנקרתה לנו בדרכנו, לכל זחל שנגלה בין הסלעים. הנה להקת ציפורים חגה מעל לראשנו ואנו מנסים לזהותן. אהוד יודע: זהו השרוני המצויץ המופיע בתקופה זו. כולו קשב עוקב הוא אחר מעופן, מרוצה על שהצליח להגדירן. פעם אחרת מוצא הוא סרטן או צפרדע. יחס מיוחד גילה לצב, שאף הוא ידיו בכיתה. ריפד לו מקום משכן וטיפל בו באהבה.
עניין מיוחד גילה אהוד בכוכבים. בטיולי הלילה תמיד הוכיח בקיאות מרובה. הוא ידע בעל פה את שמות כל כוכבי הלכת על גודלם ומרחקיהם.
הוא בטח בעצמו והאמין, הוא למד והעמיק, הוא אהב להקשיב, לעולם לא נלאה מפעילות כשידיו מלאות יצירה וכולו נלהב ורוקם תכניות.
והלב ממאן להאמין שלא יהיה המשך לרעיונותיו התמימים, שלא יתגשמו חלומותיו.
