(18/06/1918 – 09/04/1997) ( ח תמוז תרע”ח – ב ניסן תשנ”ז )

ז’ניה נולדה בעיר פשרוב, עיירה יהודית סמוכה לצ’נסטוחוב שבפולין. בת למשפחת נוסבוים שחיה ברווחה עד המשבר הכלכלי שהשאיר את המשפחה ללא אמצעים. בהיות ז’ניה ילדה קטנה קרה אסון כבד ומר במשפחתה. ארבעת הילדים התייתמו מהוריהם שנפטרו תוך מחצית שנה. האחות והאח הגדולים הושמדו ע”י החיה הנאצית. רק אחיה, יונס, נותר. ז’ניה ואחיה הצעיר הגיעו לצ’נסטוחוב והצטרפו לקן השומרי, לגדוד “משמר העמק”. היה בגדוד דבר מה סוחף. לצד קיום המצוות התנועתיות הרגילות התנהלה עבודת השתלמות והשכלה. לימוד מקצועות מדע שונים כדי להרחיב את האופקים ולבסס השקפת עולם. ז’ניה השתלבה מהר מאוד בחיי הגדוד, תמיד שמחה ומאירת פנים. היתה פעילה בארגון “טאז” שנועד לשמור על הבריאות הציבורית, במיוחד של ילדים, ולדאוג למיעוטי היכולת. הערך החשוב בקן היה הגשמה עצמית. ז’ניה היתה בין ראשוני היוצאים להכשרה בראדום.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה, ב- 1 בספטמבר 1939, נדדה ז’ניה יחד עם חברי ההכשרה בין ההריסות שזרעו מטוסי הגרמנים בדרכי המילוט, עד בואה לרובנו ומשם לריכוז השומרי בווילנה. משם קיוותה לעלות ארצה יחד עם חבריה. יהודי העיר קיבלו את פניהם בחום ובאהבה. ואז פלשו הגרמנים לליטא (22.6.1941). במערבולת האירועים היא הגיעה יחד עם סלושה ורוז’ה, חברותיה, לעיר צ’רגוי בטורקמניסטן. בשהות שם ובדרך של הבריחה לארץ ישראל פגשה ז’ניה את יהודה בבוקרשט ויחד מצאו דרכם לארץ ולקיבוץ ניר דוד (תל עמל). בקיבוץ השתלבו יחד עם חברי ההשלמה מקיבוצי “בחזית” ו”במנהרה” שהצליחו לשמור על דרכם השומרית גם בתקופת המלחמה. ז’ניה ויהודה בנו את משפחתם ונולדו להם שלושה ילדים.
ז’ניה השתלבה בעבודה, תחילה בחינוך ואחר כך במקצועה הייחודי כתופרת וילונות. לאחר מות יהודה, בעלה, נשאה ז’ניה בגבורה את סבלה במשך שנים כאשר ילדיה ונכדיה האוהבים סביבה.
יהי זכרה ברוך!