(12/07/1919 – 23/09/1995) ( יד תמוז תרע”ט – כח אלול תשנ”ה )

דבורה לבית אלקס נולדה בשנת 1919 בפולטוסק, פולין, להוריה לאה ומשה. דבורה היתה הבת החמישית מבין עשרה ילדים. האווירה בבית היתה מסורתית מתקדמת והמשפחה התפרנסה ממסחר במוצרי עור.
אווירת האנטישמיות בעיר הורגשה לעתים קרובות ודבורה חשה על בשרה את שנאת היהודים. היא למדה עברית בבי”ס עברי-דתי. בבית דיברו יידיש. בערבים הלכה דבורה לתנועת נוער דתית ובגיל 14 התקבלה לסמינר למורות דתיות, אך לא סיימה, משום שאמה היתה חולה והיא נאלצה לעזור בבית.
עם כניסת הגרמנים לעיר (סוף 1939) משפחת אלקס נמלטה לגבול הרוסי. יצחק מידה, ידידה מילדות נלקח בשבי הגרמני. בתחילת 1940 הוא שוחרר וחתונתם נערכה לאחר מכן. משפחת מידה החליטה להתרחק יותר מהגרמנים ונדדה למעמקי רוסיה וכך רובם הגדול שרד. משפחת אלקס נשארה ליד הגבול ונכחדה על ידי הגרמנים.
דבורה ויצחק נדדו עד לעיירה אורסק למרגלות הרי אורל שם עבדו שניהם – יצחק כנגר ודבורה במפעל למוצרי מתכת. שם נולד שלמה, בנם הבכור. בתנאים קשים ביותר הצליחה המשפחה לשרוד. בשנתיים האחרונות למלחמה יצחק גויס לצבא האדום ודבורה נאלצה להתמודד לבדה עם תינוק בן שנתיים. עם סיום המלחמה חזר יצחק עטור אותות הצטיינות ואז החלה תקופת הנדודים, דרך פולין וצ’כיה לגרמניה שבשליטת הצבא האמריקאי. שם נולדה לאה, בתם.
רק ב- 1949 התאפשרה העלייה ארצה באנייה “נגבה”. יצחק מצא בית נטוש ביפו, שיפץ אותו והמשפחה עברה לגור בו. הוא פתח נגריה לרהיטים וכאן נולד בנם השלישי, משה.
מטרת חייהם היתה לחיות בקיבוץ והם הצטרפו לקיבוץ תל עמל.
דבורה היתה חרוצה ומסורה ונקלטה כמטפלת בגן הילדים של חיה גרד ז”ל. היא נהנתה מהאווירה הטובה ומאישיותה של חיה והתחבבה על הילדים. אחר כך עבדה בבתי ילדים נוספים.
שני הילדים הראשונים שלהם נישאו לבני קיבוץ והם זכו לחבק נכדים ואז נפטר יצחק באופן פתאומי מדום לב (1972).
לאחר מות יצחק התחתן גם משה ועבר לקיבוץ להבות חביבה. דבורה היתה פעילה בריכוז המועדון לחבר ובוועדת קשישים, כמו כן השתתפה בקורס לגרנטולוגיה. היא עבדה בבישול ובאפייה והיתה בין היוזמים ב”הגשה עצמית” בחדר האוכל.
לפתע (1986) נפלה דבורה וקיבלה שטף דם מוחי. לאחר שהות בבית חולים חזרה לבית הבריאות בקיבוץ ולמרות שמצבה השתפר במידת מה לא יכלה לשוב לאיתנה. תמיד נשארה אופטימית ובעלת חוש הומור שליווה אותה ועזר לה להתגבר על הקשיים.
דבורה נהנתה מתמיכת ילדיה ונכדיה. היא נפטרה בשנת 1995. יהי זכרה ברוך!