(01/01/1913 – 07/01/1996) ( כב טבת תרע”ג – טו טבת תשנ”ו )

קלרה הגיעה אלינו לקיבוץ במאי 1935 והיתה אתנו מאז, למעלה משישים שנה. יחד אתנו עברה את כל התלאות שעבר קיבוץ תל עמל וגם את ההשגים הרבים שלו.
קלרה נולדה בעיירה רוהטין (1913), גליציה, פולין להוריה רבקה וברוך. היא היתה האמצעית מבין חמשת הילדים. הוריה, שתי אחיותיה ושני אחים נספו בשואה ולא נודע לה על גורלם. קלרה היחידה שנשארה מכל משפחתה בחיים בזכות עלייתה ארצה. בקיבוץ היו עוד שני חברים בני עירה, אריה טייכמן וקלמן כץ זכרם לברכה.
בעיירה היו רוב התושבים פולנים, והיא, למרות המצב הכלכלי הקשה של הוריה, עמדה בתוקף על כך שתלמד בביה”ס התיכון. היחידי שמוכן היה לקבל נערה יהודיה היה בית הספר האוקראיני כי בביה”ס הפולני לא קיבלו יהודים. למרות היותה התלמידה היהודייה היחידה, התייחסו אליה האוקראינים האנטישמיים באופן יפה וטוב בזכות היותה תלמידה מצטיינת שאף עזרה בלימודים לכמה מהם.
לאחר סיום לימודיה היא התקבלה לבי”ס לשתדלנות וגם שם היתה היהודייה היחידה בין פולנים והם העריכו אותה מאוד בזכות עקשנותה וחריצותה.
קלרה היתה חברה בתנועת השומר הצעיר מגיל 12. היא גדלה בתנועה, הדריכה ולמדה שם עברית. אחרי כן עברה להכשרה בפלוגה המקצועית בלבוב לקראת עלייה ארצה במסגרת קיבוץ “מסד” אל קיבוץ תל עמל. היא הגיעה בשנת 1935, כאשר הקיבוץ שכן עוד בבית אלפא, לפני העלייה על הקרקע. היא נקלטה יפה בקיבוץ. כל הבחורות יצאו אז לעבודה בדלילת כביש עפולה – שאטה והעבודה היתה קשה מאוד, למעלה מכוחותיה של “קלרה הקטנה”. אמנם ניסו להתחשב בה יותר, אך היא דחתה זאת בעקשנות כי לא היתה לה ברירה. זאת היתה העבודה המפרנסת היחידה לבחורות. כאשר החלו לגדל גן ירק בתל שוק היא היתה בין הבחורות שיצאו לעבוד שם עד שפרצו המאורעות והשדות הוצתו וגן הירק נעקר.
קלרה השתתפה ביום העלייה על הקרקע בחומה ומגדל. באותו היום הגדול היא עזרה במילוי חצץ בין קירות החומה. היא זכרה את היום הזה כיום נפלא ומלהיב, אולם אחר כך באו הסכנות והתלאות, כמו רציחתם של חברינו על ידי כנופיות. היא גם השתתפה בשמירה בלילות ומילאה את חובותיה בהגנה. היא הספיקה לעבוד בעבודות השירותים, במטבח ובמכבסה ובכל עבודה שנדרשה אליה. גם מילאה תפקידים שונים בקיבוץ: ו. תרבות, ו. משק, ו. עבודה וסידור עבודה.
כאשר הגיעו הילדים העולים הראשונים לאחר השואה היא לימדה אותם עברית בשיעורי עזר. אחר כך יצאה להכשרה לעליית הנוער ונתנה עזרה לימודית לילדים בחברות הנוער. היא היתה מורת עזר במוסד “גלבוע” ויצאה להשתלמויות של הוראה בחינוך המיוחד. קלרה הצטיינה במיוחד בהוראת המתמטיקה.
קלרה היתה נאמנה לבתה הדס, שהתחתנה במסילות והיתה נוסעת אליה יום, יום ליהנות מן הנכדים.
עם הזמן נחלשה קלרה וכוחותיה לא היו יותר כפי שהיו פעם. מותה בא עליה כמעט לפתע, לאחר שהתעקשה ללכת יום, יום לביתה, למרות מצבה הקשה, כדי לשמור על פינתה הפרטית ואפילו לעבוד בגינה.
נזכור את קלרה כפי שהיתה בשנים עברו, צלולה וחיונית, על אף הקשיים שהחיים הסבו לה בשנים האחרונות. יהי זכרה ברוך!