(24/05/1919 – 14/04/1971) ( כד אייר תרע”ט – יט ניסן תשל”א )

הלל שני – נתיב חייו

הלל שני נולד ב- 24 במאי 1919 בעיר בראנוביץ’ שבפולין להוריו צבי ורבקה. בגיל 10 הצטרף לתנועת “השומר הצעיר” בבראנוביץ’. היה חבר נאמן לתנועה ופעיל בכל שטחי הפעולה. בגיל צעיר התייתם מאביו וכבר בגיל בית ספר נשא בעול פרנסת המשפחה ודאג למלא את מחסורה ומצוקתה הכלכלית.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, 1939, כבשו הגרמנים את העיר וסגרו את היהודים בגיטו. הלל התגייס מיד לפעילות בגיטו, הגיש עזרה וסעד, תוך שמירת אמונים לתנועה. הלל ארגן את המחתרת החלוצית ומטעמה התגייס ופעל במשטרה היהודית. באותו זמן ארגן קבוצות פרטיזנים.

בשנת 1943, כאשר האקציות הלכו ורבו ולא היתה יותר תקווה ליושבי הגיטו, כי סכנת ההשמדה ארבה בפתח, פרץ הלל עם קבוצת חברים שנותרו ליערות ביילורוסיה כדי להצטרף אל יחידות הפרטיזנים.

גורלו הביאו עם עוד שישה יהודים בלבד אל גדוד פרטיזנים רוסים ופולנים ושם סבל קשות מהאנטישמיות אבל הצטיין בכל משימה וזכה להערכה רבה מאוד. אז עברו על הלל תלאות קשות ביותר של קרבות עם הגרמנים, אך גם הצלחות. נדודים ויסורי אימה של סכנות מתמידות ועלילות גבורה, הלא הן כתובות בספר מלחמות הפרטיזנים.

הלל סיכן פעמים רבות את חייו כדי להגיש מזון ומידע ליהודים שהסתתרו בבונקרים. בטיהור הערים הפולניות חיפש אחר יהודים מסתתרים ורבים הם אלה החייבים לו תודה על הצלת חייהם.

לאחר מכן עזב את רוסיה והגיע ללובלין, שם התארגנו קבוצות “הבריחה”. הלל היה בין הפעילים אך לא מיהר לעזוב את פולין והמשיך בשליחות קשה ואף מסוכנת להצלת שארית היהודים. לבסוף שוכנע לעזוב את פולין ועלה ארצה.

הלל הגיע ארצה בסוף 1945. היה מספר חודשים בתל אביב והתגייס מיד ל”הגנה”. ב- 1946 הצטרף לקיבוץ ניר דוד עם חבריו לגרעין מלפני המלחמה.

הקיבוץ נקלט מיד בכל עבודה והצטיין בחריצותו במדגה, בבנייה ועוד. כאן הקים הלל את משפחתו עם רבקה, רעייתו ונולדו להם הבת שרה 1948 והבן צביקה 1952.

גם בארץ השתתף הלל בקרבות מלחמת השחרור בטירת צבי, ג’לבון ונוריס. ב- 1956 התגייס ל”מבצע קדש” ונפצע בתאונה באופן חמור ומאז היתה בריאותו רופפת. עם זאת נאבק הלל קשה על התמדה בעבודה ולא ויתר על אף יום עבודה ונשאר קשור לענף הלול עד הזמן האחרון. חבריו לעבודה העריכו אותו מאוד ורצו להקל עליו, אך הוא המשיך בעבודתו החרוצה והמסורה.

בשנת 1969 נולד נכדו גיא והלל ראה נחת. כן נהנה מבנו והיה גאה על התגייסותו לחיל האוויר בצה”ל. והנה לא הונח לו אף במצבו הבריאותי הקשה.

רצה הגורל והלל נפצע שנית בתאונה קשה ביום 9 בנובמבר 1970. מאז לא פסק סבלו עד שהוציא את נשמתו ביום 14 באפריל 1971.

יהי זכרו ברוך!