(23/02/1957 – 18/07/2007) ( כב אדרא תשי”א – ג אב תשס”ז )

יאיר, איש יקר מאחורי העיניים,
אני זוכרת אותך כאחותך הגדולה, את ההתחלה שאת סופה לא ידעתי.
נולדת למשפחה שעברה מלחמה נוראה, להורים שעיניהם שטופות דמעות של צער ואתה הארת את עיניהם. הוכחת שאת החיים ניתן לבלוע, לגלות מתוך שיכרון של הצלחות ותמיד להיות בטוח שאימא, נמרה, תשמור על גורה או האחות התאומה תשלח גלגל הצלה.
עיניך הגדולות והיפות נצצו משמחה, מספרות על עולם מבטיח בו ניתן להתעופף ולנחות תמיד על מצע רך ואוהב. הוכחת להורים שיש גבול לסבל.
בשנות הנעורים חלמת חלומות, בדקת גבולות, האמנת שאפשר לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה…
שמחת הנעורים נפסקה כשפרצה המחלה, הסוכרת, ששמה סכר לרצונות ולתאוות החיים.
אני זוכרת שהסכר נפתח לפתע והמים זרמו באהבה אל אילנה, אותה בחרת לאישה. אתה ואילנה הקמתם משפחה לתפארת לארבעת ילדיכם: עינב, אלון, הדר ומאיה. ליווית אותם במבט חם, נוצץ מאושר ומגאווה על היכולת ליצור לילדיך חיים שלמים. נתת את עצמך מצאת החמה ועד כלות הנשימה….
רק מי שאוהב ובוחר בחיים מתקשה להשלים עם מחלה שיכולה כך להרוס ולהעמיד פנים.
יהי זכרך ברוך!