(26/05/1918 – 07/01/1980) ( טו ניסן תרע”ח – יח טבת תש”ם )

יהודה צימרמן נולד ב- 26 במאי 1918 בעיר צ’נסטוחוב, פולין, להוריו ישראל ורבקה, כבן יחיד ליד חמש אחיותיו. אביו התפרנס כאופה ובעל חנות ואמו עוזרת לידו. בגיל שש החל יהודה ללמוד ב”חדר” שם למד קרוא וכתוב ואח”כ גמרא ופוסקים. יותר מאוחר למד ב”חדר מתוקן” בשם “אגודה” ששימש כבית ספר יסודי, שם למד יהודה גם לימודי חול, חשבון ופולנית. בגלל המצב הכלכלי הקשה בבית לא יכול היה להמשיך בלימודים אך רכש בכוחות עצמו מטען עשיר של ידע בתחומי היהדות, שליטה טובה בעברית ובתחומי השכלה כללית: ספרות, היסטוריה ומקצועות עיוניים שונים.
משחר נעוריו נטה יהודה לציונות הסוציאליסטית. אחותו הבכירה היתה חברת השוה”צ אך יהודה הצטרף לתנועת גורדוניה בגיל 16. באותה תקופה פנה יהודה לעבוד בבית חרושת כדי לעזור להוריו ועם זאת היה מן הפעילים בסניף. הוא התבלט כמדריך מוכשר ובזכות חיוניותו בהנהגת הקן נדרש שלא להצטרף להכשרה.
עם פרוץ המלחמה נמשכה עדיין פעילות התנועה במחתרת ויהודה היה בין הפעילים בגטו. בכיום כיפור 1942, יום הגירוש הגדול לטרבלינקה, הוריו ושתי אחיותיו הובלו להשמדה. יהודה ניצל ונשלח למחנה עבודה ולאחר מכן ל”גטו קטן” בצ’נסטוחוב. שם, בגטו, נוצר קשר בין כל התנועות החלוציות וגובשה החבורה שנקראה בפיהם “קיבוץ”. נוצר קשר עם שאר הגטאות וחושלה ההתגוננות. כך היה “הקיבוץ” מרכז המרד ומכאן יצא יהודה ליערות והיה בין הפרטיזנים. בסוף המלחמה הגיע יהודה יחד עם חברים רבים למקום הריכוז ברומניה ושם פגש את אשתו לעתיד, ז’ניה.
יהודה נשאר נאמן לתנועתו בכל מאודו. בשנת 1946 הגיע ארצה והתכוון להיכנס לקבוצה של “גורדוניה”. משלא מצא את חבריו החליט להצטרף לתל עמל והקים כאן את משפחתו.
מראשית חייו בקיבוץ עבד ברפת ובמדגה ואחר כך נכנס לענף המטעים והתקשר אליו בכל נימי נפשו.
יהודה מילא בנאמנות תפקידים מגוונים בקיבוץ ובתנועה. בשנים האחרונות לחייו עבד ב”שפרית” ואף בארכיון הקיבוץ.
יהודה היה איש חברה, נעים הליכות ומצניע לכת. את זמנו הפנוי הקדיש לעיון ולימוד והיה שקוע בעולמו הרוחני. טווח השכלתו הכללית היה רחב מאוד.
בשנה האחרונה חלה במחלה ממארת אך המשיך לעבוד עד שהוכרע. יהודה היה בעל נאמן לרעייתו, ז’ניה ואב מסור לשלושת ילדיו.
יהי זכרו ברוך!