(25/10/1920 – 11/05/2015) ( יג חשון תרפ”א – כב אייר תשע”ה )

פרומה נולדה בשנת 1920 להוריה, אחות לשני בנים וחמש בנות. היא למדה בבית ספר פולני ובת 12 הצטרפה לתנועת השומר הצעיר. מסלול ההכשרה הפך לתכנית עלייתה בעיר רובנה, שם התרכזו כל בני גילה מכל האזור.
כאשר פרצה מלה”ע השנייה והביאה לחלוקת פולין בין גרמניה ובריה”מ, התפזר הקן והקיץ הקץ על הפעילות בו. פרומה עם עוד חברה יצאו לדרך ברגל, מהלך עשרות ק”מ עד הגבול בין רוסיה לליטא. היעד היה וילנה, בה התרכזו אנשי תנועות הנוער. הן הצטרפו לקיבוץ “במנהרה”. עם פרוץ מלחמת בריה”מ – גרמניה עזבה הקבוצה את וילנה ויצאה לדרך נדודים בעומק רוסיה. במהלך הנדודים נשארה פרומה יחד עם שתי חברות הקיבוץ בתיה לבני ורבקה שני. הדרכים היו משובשות ומופגזות והיתה אנדרלמוסיה נוראה. פרומה וחברותיה הצליחו לעלות על רכבת שנסעה מזרחה ונסעו ימים רבים בתנאים קשים עד לעיר גורקי בעומק רוסיה. החברות מצאו עבודה בביח”ר לתפירת בגדי צבא לטייסים. עבר זמן רב עד שנוצר קשר עם חברי “במנהרה” באסיה התיכונה. הדרך לסמרקנד ארכה ימים אחדים. בסמרקנד הן הגיעו להניה ויצחק מובשוביץ שעזרו להן להתאקלם ולהחלים מטיפוס המעיים. באחת מנסיעות הרכבת הן נעצרו על ידי המשטרה ללא כרטיסים והכניסו אותן לבית סוהר. רק הפעלת קשרים ותשלום שוחד עזרו לשחרר אותן.
הסבל בא לקיצו בגמר המלחמה. פרומה וחבריה חזרו לפולין, שם התארגן מחדש קיבוץ של השומר הצעיר. שם גם נודע לה על הכיבוש הנאצי והשואה.
בשנת 1947 הגיע תור פרומה לעלות והיא הפליגה באנייה אקסודוס המפורסמת. עם התקרב האנייה לחופי הארץ גילו אותה האנגלים וציוו על המעפילים לעבור לספינות אחרות במגמה להחזיר אותם לגרמניה. החל מאבק של שעות ארוכות. בין העולים היו שלושה הרוגים והרבה פצועים. בחוסר ברירה עלו המעפילים על ספינות האנגלים והוחזרו לצרפת ומשם להמבורג. שלושה חודשים שהו העולים במחנה עקורים עד שקיבלו סרטיפיקטים לעלייה ארצה – 3.1.48. מחיפה, לפנות ערב, נסעה פרומה לקיבוץ תל עמל. בתחילה היה לה קשה להסתגל לחיים בקיבוץ. היא לא דיברה עברית ולא היו דירות לשכן את העולים. פרומה החלה לעבוד בגן הירק ובמטבח.
החיים השתנו לאחר נישואיה לחיים. נולדו להם שני ילדים. פרומה וחיים זכו לגדל את הילדים והנכדים.
יהי זכרה ברוך!