(22/09/1918 – 27/03/2016) ( יד אלול תרע”ח – יז אדרב תשע”ו )

סליושה נולדה ב- 1918 בעיירה פלבנוב בפולין. בגיל שלוש עברה עם משפחתה לעיר המחוז צ’נסטחובה. אביה היה מוהל ואמה עקרת בית. הם גידלו 8 ילדים – 3 אחיות ו- 5 אחים. סליושה היתה הצעירה במשפחה.

המשפחה חייתה באורח חיים דתי. מצבה הכלכלי היה דחוק. אחיה הגדולים יצאו לעבוד בסיום בית הספר היסודי, כדי לעזור בפרנסת המשפחה. סליושה התחילה בלימודי בית ספר תיכון, אך נאלצה להפסיק את הלימודים לאחר שנה בגלל שהמצב הכלכלי לא אפשר לה להמשיך בלימודים.
בגיל צעיר היא הצטרפה ל”שומר- הצעיר”. הפעילות בתנועה מילאה את כל עולמה. כמו הרבה מבני דורה היא ראתה בעלייה לארץ את הגשמת ייעודה. לקראת העלייה לארץ היא למדה תפירה.

בדצמבר 1939, בתחילת מלחמת העולם השנייה, היא ברחה עם חבריה מהתנועה מפולין לליטא, בתקווה למצוא דרך לארץ. בליטא היא הצטרפה לקבוץ “בחזית”, אליו הייתה שייכת, שישב בפוניבייז’.

עם כיבוש ליטא ע”י הגרמנים והפלישה לברית-המועצות ב -1941 היא המשיכה בנדודים עם חבריה לאסיה המרכזית, מתוך כוונה להבריח את הגבול לפרס ולתורכיה ומשם להגיע לארץ.
הם חיו כפליטים בטשקנט, סמרקנד, בוכרה וג’וּמָה. בתקופה זו נוצר הקשר בינה ובין שלמה. שניהם היו פעילים במחתרת הציונית שהקימו יחד עם חבריהם השומריים, ונרדפו בשל כך על ידי המשטר הקומוניסטי. הם פעלו במסמכים מזויפים, כשמטרתם הייתה לשמור על קשר בין חברי התנועה, שהיו מפוזרים במקומות שונים באסיה המרכזית. הם עסקו בזיוף מסמכים, השגת כספים לצרכי המחייה וסיוע הדדי בין חברי הקבוצה השומרית.

ב- 27 לספטמבר 1943, היא נסעה עם שלמה ברכבת, בתעודות מזויפות. בשל ביקורת הם נאלצו לקפוץ מהרכבת תוך כדי נסיעה. סליושה נפצעה קשה ורגלה נקטעה.

ב- 1944 היא נישאה לשלמה והם נשארנו באיזור קזחסטאן. עם סיום המלחמה, במאי 1945, היא חזרה ללובלין בפולין ופעלה באירגון “הבריחה” שהקימו תנועות הנוער הציוניות בפולין, שטיפל ביהדות ששרדה.

ביוני 1946 היא עלתה לארץ והצטרפה לקיבוץ ניר דוד, בו היא חיה כל חייה. שלמה עלה לישראל שנה אחריה.

הוריה, שתי אחיותיה ושניים מאחיה ניספו בטרבלינקה. אח אחד נורה בידי הגרמנים כעונש על שברח ממחנה עבודה בו היה. היא ועוד שנים מאחיה שרדו את השואה מכל המשפחה.

בקיבוץ היא עבדה כל חייה בתפירה. היא ראתה בחיי הקיבוץ את הגשמת החלום השומרי – הציוני שאותו חלמה בצעירותה.

הילדים שהביאה לעולם והנכדים שנולדו, הסבו לה ולשלמה, אושר גדול ותחושת ניצחון אישי על אובדן משפחותיהם.
באוגוסט 1996 שלמה נפטר. סליושה המשיכה בחייה ונשאה את זכרו ואהבתה אליו בצנעה ובשקט.

בת 97 הייתה במותה. השאירה אחריה את ילדיה – צילה, אורי, בני זוגם, 9 נכדים ו-7 נינים.

יהי זכרה שזור בחיי המשפחה והקיבוץ שכה היו יקרים לה.