(11/08/1975 – 25/05/2017) ( ד אלול תשלה – כט אייר תשעז )

מילים שתומר בחר בשבילך…

אין מצוקה למי שסיים מסעותיו, למי שנטש דאגותיו,

למי שהשתחרר משותפיו, למי שדחה את כל נכסיו.

אתה מאבד אך ורק את מה שאתה נקשר אליו,

שחרר אותו והוא יהיה שלך לנצח.

עדיף למות על הרגליים מאשר לחיות על הברכיים.

אנחנו מכבדים את בחירתך,

היה שלום אח.

טל ! / מעיין קרונר

אם תסתכלו סביב תראו אנשים שאין להם הרבה במשותף. רובנו נולדנו בעידנים שונים, חלקנו גדלנו כאן בקיבוץ, כל אחד במציאות אחרת. לינה משותפת, מודל משולב, וחלקנו כבר נולדנו לתוך הפרטה. חלקנו התגלגלנו לכאן ממקומות אחרים לגמרי. כל אחד פה צעד בשביל שונה ובכל יום חמישי ושישי כולנו צעדנו בירידה את המדרגות המובילות לפאב.

הפאב נפתח מחדש לפני כמה שנים ואתו נפתחו חברויות חדשות. באמצע הבר באופן קבוע, ישב בחור אחד, יפה תואר עם שיער ארוך וקליפס לא ברור על הראש. והוא חבר, חבר של כולם. של החייל והמשוחרר הטרי, של מי שבא לבקר רק בחגים ושל מי שבטעות לגמרי התגלגל לפאב הקטן שלנו. כל אחד זוכה לחיבוק וליחס מיוחד. כל אחד הוא הכי וכל אחד הוא פרס לשני.

אולי הבנת משהו שרובנו לא מצליחים להבין…אולי העיניים שלך היו פקוחות למציאות שחלקנו מסרבים לראות. אולי פקוחות מדי…

היינו צוחקים ביננו שמורגי לא פוגע אפילו לא בנמלה, צוחקים ויודעים כמה שזה נכון. אפילו בהן לא היית מסוגל לפגוע, גם לא בצמח. זה לא שהיית טהור וחף מחטאים, אף אחד מאתנו לא כזה. זה שפשוט היית טוב. ידעת לתת לכל אחד את היחס האישי וידעת לשחרר כשצריך לקחת צעד אחורה. יש לנו פה זמן פאב שלא היה מבייש אף אחד ולפעמים נדמה לי שזו תקופה רחוקה-רחוקה. תקופה שקוראים לה “חסד נעורים”. כי היית ונשארת נער לאורך כל הדרך.

להגיד “אהבתי אותך” זה טיפשי…זה לשון עבר, אוהבת אותך כאן ועכשיו ואתמול ומחר הרבה יותר מתאים.

תודה שהיית חלק בקיום הפיזי שלי בעולם הזה ותודה שאתה חלק בקיום הנפשי חסר הזמן. היית טוב. את זה אף אחד לא ייקח ממך אף פעם.

נכתב על ידי רעיה ליום השלושים לזכרו של טל

קשה להאמין ולראות שהכול עבר.

אתה היית ילד שאהב חברה, אהבת להיות איפה שהיה שמח.

תמיד רצית לשמוע או להשמיע עוד בדיחה ועוד צחוק.

כמה שהיה לך קשה ומצב בריאותך הידרדר,

כשיצאת מהבית אהבת לראות ולהיות עם חברים.

לא רצית לשמוע חדשות ולא לראות פיגועים,

רצית לשמוע מוזיקה טובה, חברים ומה שביניהם.

היו לנו שיחות נפש שמאד אהבתי.

כשנפתחת לפני וסיפרת על בעיות שהיו, הרגשתי שאתה נותן לי

כבוד ומעריך אותי וזו הייתה הרגשה טובה.

ניסיתי לעזור בכל אשר יכולתי ונתקלתי בקשיים עם הממסד ועם המערכת המנהלית שלנו.

ואתה הכול ידעת והרגשת, האמנת שיהיה טוב והדבקת אותי באמונתך.

היו ירידות ועליות וכשהכאבים גברו על התקווה והאמונה שיהיה טוב,

לקחת את עצמך ובאומץ הלכת על בטוח והסבל נגמר.

חבל שזה כל כך מוקדם.

השארת אותי ואותנו כואבים והמומים על שהלכת, בצער רב וביגון קודר.

עוף שם למעלה ותיזהר.

אזכור אותך על היותך,

אמא