(20/09/1920 – 11/10/1995) ( ח תשרי תרפ”א – יז תשרי תשנ”ו )

יצחק נולד בעיירה מולצ’אד בפלך ברנוביץ’. מגורי המשפחה היו בכפר מיצקיביץ’. שמות הוריו – זאב ובתיה. יצחק היה הצעיר מבין שבעה ילדים.
האב עסק בייצוא חקלאי למערב פולין. האם- עקרת בית. המצב הכלכלי היה טוב עד משבר שנות ה- 30. ביתם היה מרכז ליהודי העיירה, שם היו מתכנסים לנגן ולשיר. שפת הדיבור היתה יידיש. לא היה בעיירה בית כנסת ולכן בבוקרי שבת ובחגים היה מתאסף מניין לתפילה בבית מובשוביץ’. יצחק למד עד כיתה ג’ אצל מלמד בחדר. אחר כך עבר לבי”ס תרבות. רוב תלמידי ביה”ס היו בתנועת “השומר הצעיר” ויצחק היה הולך לשם בערב וחוזר בלילה, מרחק 4 ק”מ. בברנוביץ’ היה יצחק שוליה-זבן בחנות בגדים. ב- 1938 יצא יצחק להכשרה ברובנה ועבד במנסרה יחד עם חבריו. עם פרוץ המלחמה עברו רוב חברי ההכשרה לליטא. יצחק נשאר ברובנה לעזור לאלה שחשבו לעלות ארצה דרך רומניה (הדרך היתה חסומה). לאחר זמן וטלטולים הגיע יצחק לווילנה שם כבר היה ריכוז שומרי של קיבוצי “במנהרה”, “על המשמר”, “בחזית” ו”מנוף”. חברי “במנהרה” התרכזו בעיירה וילקומיר. בשנת 1941 נכנסו הרוסים לליטא והשליטו בה את שלטונם. יצחק וחבריו החליטו לזוז לכיוון לטביה. הם נסעו בעגלות והלכו ברגל. צבי מזור תפס טרמפ על מכבש דרכים. ההפצצות התקרבו אליהם והסובייטים אספו את הפליטים במשאיות לרכבת מיוחדת שנסעה מזרחה לאזור קאזאן, שם סודרו לעבודה בקולחוז. יצחק והניה, אשתו, התגוררו בחדרון קטן אליו נוספו עוד ועוד אנשים. בשנת 1942 גויס יצחק לצבא ונשלח להרי אורל, שם עבד כמחסנאי לכלי עבודה. בראשית 1944 חזרה המשפחה לפולין ושם נתגלה לעיניהם האסון הנורא. כל יהודי ברנוביץ’ הושמדו. יצחק מכר את בית המשפחה ובעזרת תנועת “הבריחה” הצליחו להגיע ארצה במאי 1947. כעבור שבועיים הגיעו לקיבוץ. יצחק עבד במטעים. במלחמת השחרור גויס לחי”ש. הוא השתחרר ב- 1951 ונולד בנו ובעקבותיו הבת הצעירה. ליצחק היתה נטייה לגדל צמחים והוא עבר לעבוד בגינות הנוי ונשאר בענף שנים רבות. בשנות ה- 70 נכנס לעבוד במפעל מתכת ואחר כך החל לעבוד בכריכת ספרים. במקצוע זה גילה יצחק תושייה והמשיך בו עד סוף ימיו. יצחק היה כל חייו אדם ישר, צנוע ושקט, שקדן ויסודי בכל אשר פנה. הוא נפטר 10 חודשים לאחר מות אשתו. השאיר 3 ילדים ונכדים.
יהי זכרו ברוך!