(03/05/1913 – 10/12/2007) ( כו ניסן תרע”ג – א טבת תשס”ח )

הלמוט נולד בשנת 1913 למשפחה יהודיה בגלוגאו, עיר קטנה בגרמניה. בן יחיד להוריו, האב – פקיד בקהילה הרפורמית, מורה וחזן.
כשהיה בן 14 נפטר האב והוא נשאר לבד עם אמו. למד בבית ספר תיכון, יהודי יחיד בין 300 ילדים. כל הזמן הוא היה בתחושה שעליו להצטיין כיהודי היחידי בביה”ס.
הלמוט הצטרף לתנועת הנוער הסוציאליסטית של מפלגה קטנה קרובה בדעותיה למפ”ם. סיסמתה היתה: דאגה להמונים. הוא עזב את התנועה רק עם עליית היטלר לשלטון.
אחרי בחינות הבגרות החל ללמוד בברסלאו לימודי רפואה אך עליית המפלגה הנאצית לשלטון קטעה את לימודיו. הוא מצא עבודה כטכנאי אצל רופא שיניים אך גם לימודים אלה לא יכול היה להשלים.
בתחילת 1934 ביקר בביתם קרוב משפחה שסיפר לו על התכנית לעלות לארץ ישראל. על פי הצעתו, נסע הלמוט לברלין והצטרף לתנועת “החלוץ”. הוא התקבל לתנועה על ידי אנצו סירני, השליח מא”י. הלמוט נסע לאיטליה להכשרה בעקבות המלצתו של אנצו-סירני. בהכשרה ישב גרעין קטן של תנועת “הבונים” וסביבו פליטים מארצות רבות. הם עבדו אצל בעלי מקצוע בעיר מבלי לקבל תשלום. מהג’וינט קיבלו תמיכה חודשית. הלמוט למד איטלקית, נוסף לצרפתית, גרמנית ולטינית שכבר ידע. מההכשרה הוא עבר לבית ספר חקלאי ליד רומא ושם למד וטיפל בחברי הקבוצה. הוא גם יצר יחסים טובים עם אנשים בעלי תפקידים במפלגה הפשיסטית האיטלקית שרק בתחילת 1937 הפכה להיות אנטישמית. אז הגיע שליח “השומר הצעיר” והלמוט הצטרף לתנועה זו.
הוא עלה ארצה בסרטיפיקט בנישואין פיקטיביים במאי 1937 והתגרש ברבנות בידידות באופן רשמי וללא כל בעיות. בהיותו במחנה העולים בבת גלים הגיע לשם יום אחד בחור מתל עמל וביידיש פנה אליו והזמין אותו לקיבוצו. קיבוץ תל עמל שכן אז עדיין במחנה של חומה ומגדל. לאחר התלבטות החליט הלמוט שמקומו בתל עמל. הוא התקשה בלימוד העברית. בתקופה הראשונה עבד במפעל המים, הנחת צינורות מים למרגלות הגלבוע, בחריש. הלמוט המשיך לעבוד כטרקטוריסט במשך 15 שנים.
בשנת 1938 הגיעו לקיבוץ שתי עלמות חן: חיה ביכובסקי ומאשה שהחליטו לטייל בארץ ונשארו בתל עמל. כך פגש הלמוט את מאשה, אשתו.
בשנת 1951 עלתה אמו של הלמוט לישראל ונשארה בקיבוץ.
הלמוט עבד שנים רבות כמחסנאי במוסך בית שאן – חרוד ואז חזר לעבוד בקיבוץ במפעל מתכת בו הקים את המחסן. בין לבין יצא לשליחות לאיטליה יחד עם מאשה. מטרת השליחות היתה להביא לקיבוץ את גרעין “עומר”.
מאשה, אשתו, נפטרה לאחר 60 שנות זוגיות ולהלמוט היה קשה מאוד לחיות בלעדיה.
הלמוט נפטר בשנת 2007. יהי זכרו ברוך!